אבא קובנר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת כתיבה פולמוסית
הערת תימוכין לפסקת הביקורת
שורה 48:
בראשית [[מלחמת העצמאות]], גייס אותו [[שמעון אבידן]], מפקד חטיבת "גבעתי" לתפקיד קצין התרבות, ה"[[פוליטרוק]]", של החטיבה. עשה עם החטיבה את דרך הקרבות הארוכה והקשה שלה עד תום המלחמה. התפרסם בשנות המלחמה בעיקר בשל "הדפים הקרביים" שכתב. אחד הדפים האלה שחוללו סערה שגליה מכים עד היום היה הדף שכתב בעקבות כניעת ונפילת [[ניצנים#ניצנים במלחמת העצמאות|ניצנים]]. נפילת ניצנים הייתה מכה קשה לחטיבת גבעתי והשפעה קשה על היישובים בדרום. בחטיבה נוצר הרושם המוטעה שניצנים נכנעה בטרם כלו כל הקצין. רושם זה הוליד חשש פן יחדור הלך רוח מסוכן ותבוסתני של הליכה בשבי אל ליבות הלוחמים ותושבי היישובים שבמרחב החטיבה. החטיבה החליטה להילחם נגד הלך רוח זה באמצעות הדף הקרבי הראשון שנכתב בידי קובנר ואושר על ידי מפקד החטיבה שמעון אבידן. הדף נכתב בצורה תוקפנית ולא סלחנית, ברוח דפי הקרב של [[הצבא האדום]]. אחת השורות המייצגות בדף הקרבי נוסחה כך: ..."טוב ליפול בחפירת הבית מלהיכנע לפולש הרצחני. להיכנע - כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית- חרפה היא! לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות!".
 
מבקריו של קובנר, איש [[השומר הצעיר]], ובהם ד"ר [[שרה אוסצקי לזר]]{{הערה|דודה של אוסצקי לזר, ניסן רזניק, איש [[בית"ר]], ממגיני ניצנים שנפלו בשבי המצרים, נמנה עם חברי המטה של המחתרת המאוחדת ב[[גטו וילנה]] בהנהגתו של קובנר ונכח ברגע המכונן בשנת 1943 בעת שקובנר, תחת להכריז על פתיחתו של מרד עד מוות בגטו, כפי שהוחלט בתנועה קודם לכן, הכריז על בריחה ליער אל הפרטיזנים. אוסצקי לזר תמהה כיצד ראש המחתרת שבחר לצאת אל הפרטיזנים תחת למרוד עד מוות, מטיף מוסר ומטיל חרפה במגיני ניצנים על שלא נלחמו עד טיפת דמם האחרונה.}} ו[[אורי מילשטיין]], מאשימים אותו ב[https://www.youtube.com/watch?v=OQ2OKbPt3HA צביעות] ו[http://www.news1.co.il/Archive/0014-D-82558-00.html בהתחשבנות אידאולוגית] עם בני ניצנים משום שנימנו על תנועת [[העובד הציוני]]{{הערה|קיבוץ [[יד מרדכי]], קיבוץ של השומר הצעיר, שננטש כחודשיים קודם לכן לאחר קרב שארך שישה ימים, בניגוד לפקודה מפורשת של מפקד [[חטיבת הנגב]], [[נחום שריג]], היה למיתוס גבורה}}.
 
חברי קיבוץ [[ניצנים]] לא סלחו לקובנר על קטרוגו עד יומו האחרון. ניסיונות לפיוס בין הקיבוץ לקובנר, שנעשו ברבות השנים, לא צלחו.