הבדלים בין גרסאות בדף "רועה צאן"

נוספו 152 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
←‏פתיח: , קישורים פנימיים
(חברות רועים נוודים הן חברות חקלאיות, והסרת משפט נוסף חסר משמעות)
מ (←‏פתיח: , קישורים פנימיים)
 
רעיית צאן כמקצוע מתוארת גם ב[[תנ"ך]] ובייחוד ב[[תורה]].
כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים ("[[דואג האדומי]], אביר הרועים אשר לשאול", שמואל א, כ"א 8), ונוקד - בעל עדרים (מישע מלך מואב, מלכים ב, ג' 4).
הרועה הראשון המוזכר הינו הבל. כרועים שימשו בני משפחה (כגון [[יעקב]] ומשהו[[משה]]), צעירי המשפחה (דוד) ובנות המשפחה ([[רחל]] ובנות יתרו). יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (בראשית ל"א 39-41).
לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של [[לוט]] ואברםו[[אברהם|אברם]] (בראשית י"ג 7) ורועי [[נבל הכרמלי]] (שמואל א, כ"ה 2, 7).
הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר [[דוד]] את מעשי גבורתו לפני [[שאול]] (שמואל א, י"ז 34-36), וכפי שעולה מתהלים כ"ג 4.
חג הרועים הוא חג הגֵּז (שמואל א, כ"ה 2-3, שמואל ב, י" 23-24).
 
החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום (שמות כ"ב 9-12), כפי שמתואר גם בעמוסב[[ספר עמוס|עמוס]] ג' 12.
 
המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: [[משה]] ("ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו", שמות ג' 1), [[דוד]] (שמואל א, ט"ז 11, 19; י"ז 15, 34), [[עמוס]] הנביא ("אשר היה בנוקדים מתקועמ[[תקוע (אתר מקראי)|תקוע]]", עמוס א' 1; ז' 15) ואחרים.
בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "[[מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר|ה' רועי לא אחסר]]. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני..." (תהלים[[תהילים]] כ"ג 1-2), "כרועה עדרו ירעה" (ישעיה מ' 11).
בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: "אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל" (שמואל ב, ה' 2); "כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני..." ([[ספר ירמיהו|ירמיהו]] כ"ג 1-4; ויחזקאלוספר יחזקאל|יחזקאל]] ל"ד 1-16).
 
==ראו גם==