הנסיך דמנה מגאורגיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור
מ תיקון קישור
שורה 9:
כך או אחרת, נחשב דמנה על ידי רבים כיורש החוקי לכתר הגאורגי, וקורבן של קיפוח. יתרה מזו, הוא התחתן עם ביתו של איוון אורבלי, וכוונות המשפחה בקשר למרידה היו ברורות. דמנה היה גם אהוד על ידי מספר פקידים רמי דרג בחצר המלכות, ו[[פיאודליזם|בעלי אחוזות]] בעיקר בדרום [[גאורגיה]], קציני צבא לשעבר שהחזיקו אדמות ארמניות.
 
המרד, שהונהג על ידי איוון אורבלי, התפרץ בשנת [[1177]]. המורדים הכתירו את דמנה כמלך במצודת אגרה, ופנו, עם כ-30,000 איש, ל[[עיר בירה|בירה]] הגאורגית, [[טביליסי]]. אף על פי כן, תוכניתו של אורבלי למתקפת פתע נכשלה. [[גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה|גיאורגי השלישי]] סמך בעיקר על הכחות המצוינים שסופקו על ידי [[שכירישכיר חרב|שכירי החרב]] ה[[קיפצ'קים בגאורגיה|קיפצ'קים]] ששכנו ב[[הרי הקווקז]]. על ידי שימוש בכוח ודיפלומטיה הוא הצליח לגרום להרבה מן האצילים המורדים, להכנע. אולם אורבלי סירב לציית ופרש ל"מצודת לורה (כיום ב[[מחוז לורי]], Լոռի, שב[[ארמניה]]). הצבא המלכותי הזדרז ופלש לאחוזות האצילים המורדים והטיל מצור על לורי. אורבלי עוד הספיק לבקש את עזרתם של השליטים ה[[סלג'וקים]] השכנים אבל צבאו המותש נכנע לפני שהספיקה להגיע תגבורת.
 
דמנה היה הראשון להכנע. הוא השתטח יחד עם מלוויו בפני גיאורגי דוד, וביקש את רחמיו. הוא [[עוור]], [[סירוס|סורס]], כדי לשמר את עליונות הענף המשפחתי. האורבלים הושמדו. אדמותיהם ונכסיהם עוקלו. דוד הושפ במאסר, אבל לא שרד אותו, הוא מת זמן קצר לאחר מכן.