מחנה הריכוז ראב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 31:
עם כניעת איטליה במלחמה ב-[[8 בספטמבר]] [[1943]], התמרדו האסירים והוציאו להורג את מפקד המחנה. מפקדיו האחרים הצליחו להימלט והמחנה נסגר. במקום האיטלקים נתפס השלטון באי על ידי [[גרמניה הנאצית]] ששלטה בו עד [[1945]]. ב-[[1953]] הוקמה [[אנדרטה|אנדרטת]] זיכרון באתר המחנה והמחנה נהרס ולא נותר ממנו זכר. לאחר המלחמה היה האי לחלק מ[[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה]] עד שקרואטיה זכתה לעצמאותה ב-[[1991]].
ביום הכניעה (8 בספטמבר 1943) טס מעל המחנה מטוס קל. ה[[פרטיזן|פרטיזנים]] היוגוסלבים סברו שזה היה מטוס תצפית ובערב יפציצו את המחנה או יפלשו הגרמנים/אוסטשים. על כן, כל האסירים הוצאו כ-2 ק"מ מהמחנה ולנו בשטח פתוח. למחרת היום אכן הגרמנים הפציצו שתי אניות שעגנו ליד האי ומטרתן של האניות הייתה לפנות את האסירים לחוף. באותו לילה, למרות הים הסוער, רוב היהודים פונו לחוף בסירות דיג מסוג "טראבאקולה". סירות אלו הביאו את האסירים לחוף סיין (Senj) וסבטיורי (Sveti Juraj). לגרמנים ולקרואטים נודע על מנוסת היהודים, על כן חיפשו אותם באזור הנחיתה במטרה להשמידם. יהודים אלה נעו בלילה ועברו את הרי ולביט (Velebit) במשך 4 עד 6 לילות. חלקם הגיע לכפר קרסנו (Krasno) ושם אכלו את הארוחה החמה הראשונה מזה זמן רב. בגלל הים הסוער היו אסירים שלא רצו להתפנות ונשארו באי. למחרת היום פלשו הגרמנים והאוסטאשים לאי, מצאו את היהודים שנותרו באי ורצחו את כולם. היו כאלו שניסו להסתתר בבית החולים המקומי כחולים אולם הם נתגלו שם ונרצחו או שנשלחו
245 מהיהודים הצעירים שניצלו מהמחנה התאגדו במסגרת גדוד הפרטיזנים "שנודע כ"גדוד ראב".
| |||