יעקב הכהן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 3:
'''יעקב הכהן''' ([[9 בנובמבר]] [[1872]] - [[8 במאי]] [[1914]]) היה [[עיתונאי]], [[סופר]], [[משורר]], [[מתרגם]], [[מחנך]] ו[[מוזיקאי]] [[יהדות תוניסיה|יהודי-תוניסאי]]. מחלוצי ה[[עיתונות]] וה[[ספרות]] המודרנית ב[[ערבית יהודית]] בתוניסיה.
==ביוגרפיה==
יעקב הכהן נולד ב[[תוניס]] בשנת 1872. בילדותו למד ב[[תלמוד תורה]] מסורתי, והחל מגיל 13 למד בבית ספר צרפתי בתוניס. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים ב[[גימנסיה]] צרפתית בתוניס החל להשתלם ב[[הוראה]]. משנת [[1891]] גם החל לקחת חלק בעיתונות היהודית-תוניסאית הענפה ב[[ערבית יהודית]]. לימים נודע כבעלכאחד עטמטובי שנון ומהטובים שבסופריםהסופרים בערבית-יהודית.
 
תחילהאת ייסדראשית עבודתו העיתונאית החל עם ייסוד [[שבועון]] בשם "אלנצרה" ("הניצחון") שיצא לאור בעריכתו במשך שנתיים בעריכתו. כשנדרש לשלם פיקדון גדול לממשל הצרפתי לשם המשך פרסום העיתון, החליט לסגור את העיתון ולחבור לעמיתו, העיתונאי [[צמח הלוי]], והשניים ייסדו יחדיו עיתון בשם "נאצר אלמחיירין". בהמשך נחקק חוק צרפתי שהציב מגבלות חמורות על פרסום עיתונים בתוניסיה וגרם להפסקת הוצאתו לאור גם של עיתון זה.
[[קובץ:Alsionisme.gif|ממוזער|"אלציוניסם", ספרון ב[[ערבית יהודית]] על הציונות מאת ד"ר [[אלפרד ואלנסי]] ובתרגום יעקב הכהן. התפרסם בתוניסיה בשנת [[1906]]. הכיתוב על הספרון מציין כי ההכנסות ממכירתו ילכו לנפגעי [[פוגרום קישינב]]]]
במקביל לעבודתו העיתונאית היה למחנך ל[[צרפתית]] בבית הספר של [[כל ישראל חברים]] בתוניס (1892-1897). בשנת [[1896]] נשא לאישה את תיריז אלחורי, בתו של [[סוחר]] אמיד בשם שאול אלחורי. בשנתיים לאחר מכן הוא עבד בעסקי המסחר של חותנו, וכן השלים תעודה גבוהה ב[[הנהלת חשבונות]] ובלימודי [[ערבית]]. בשנת [[1898]] שב לעבודתו כמורה בבית הספר של כי"ח, ולמשך שלוש שנים עבד גם כ[[תרגום|מתרגם]] עבור זרועות הממשל הצרפתים.
 
בשנת [[1904]] בוטל החוק הצרפתי שמגביל פרסום עיתונים, ובעקבות כך ייסד [[שבועון]] גדול ב[[ערבית יהודית]] בשם "אלשמס", ממנו הופיעו 41 גיליונות. אחר כך סגר את השבועון כדי להקים במקומו עיתון יומי בשם [[אלצבאח]], שיצא לאור בעריכתו ב-10 השנים הבאות, עד פטירתו של הכהן בשנת [[1914]]. [[אלצבאח]] נודע כאחד העיתונים היהודים-תוניסאים החשובים ביותר ב[[ערבית יהודית]], היה העיתון הפופולרי ביותר בזמנו, והמשך לצאת לאור גם כ-15 שנה נוספים לאחר פטירתו של הכהן. כמו העורך עצמו, העיתון גילה אהדה ל[[ציונות]] ופרסם מאמרים רבים כדי לגייס תרומות עבור [[היישוב היהודי]] ב[[ארץ ישראל]]. העיתון מנה בין 4 ל-16 עמודים, ופורסמו בו כתבות על יהדות העולם, ענייני השעה של יהודי תוניסיה, כתבי [[ספרות]] ו[[שירה]], אקטואליה מצרפת ומהעולם ועוד.
 
בנוסף לאלצבאח, הכהן הוציא לאור בשנת [[1910]] כתב עת [[סאטירה|סאטירי]] קצר-ימים בשם "כ'ללט-מללט" וכן שימש כעורך של כתב עת קטן בצרפתית על יהדות תוניסיה בשם ''Le Judaïsme Tunisien''. מעל דפי עיתוניו הוא פרסם מאמרים על ענייני השעה שהעסיקו את יהדות תוניסיה, כמו גם [[סיפור]]ים בהמשכים. סיפור אחד שלו, "אלנסר אלאחמר" ("הנשר האדום"), שיצא לאור כספר בשלושה כרכים, זכה לפופולריות גדולה בקרב יהודי תוניס. בין חיבוריו ותרגומיו האחרים נמנים "נאזלת דרייפוס" (העוסק ב[[פרשת דרייפוס]]), "צומת פסח ואלסוכה" (ריב\ויכוח פסח וסוכות), "מלזומת לילת אלג'לטה" (שיר ליל הטעות), "קצצת יוסף" (מעשיית יוסף), "קצצת שמשון" (מעשיית שמשון), "הצעירה הצנועה", "הרי החושך", להבות התאווה" ועוד. הוא תרגם מ[[צרפתית]] גם את היצירה הידועה [[שלושת המוסקטרים]].{{הערה|שם=אלמליח|[[אברהם אלמליח]], 'העיתונות והספרות העממית היהודית בתוניסיה: הסופר-העיתונאי יעקב כהן, עתוניו וספריו', '''מחברת''' ד' (תשי"ד), עמ' 23-24.}} בנוסף חיבר [[פואמה|פואמות]], בהן "אהבת שמשון ודלילה" ו"מכירת יוסף". רוב חיבוריו פורסמו תחילה בהמשכים כ[[פיליטון|פיליטונים]] בעיתוניו, ולאחר מכן הוצאו לאור כספרים. הכהן אהד את ה[[ציונות]], ובין היתר תרגם מצרפתית ל[[ערבית יהודית]] את הספרון "אלציוניסם" מאת ד"ר [[אלפרד ואלנסי]], אחד ממנהיגיה של הציונות בתוניסיה.