יוונית קוינה – הבדלי גרסאות

שפת ה'''קוֹינֶה''' או '''יוונית קוינה''' (Koiné Greek, Κοινή Eλληνική) היא שפה [[יוונית עתיקה]] שדוברה ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] ואחריה (בערך 300 לפנה"ס - 300 לספירה). שפת הקוינה נקראת גם '''יוונית אלכסנדרית''', '''יוונית הלניסטית''',{{הערה|1=בשם זה (''אלוניסתין'') היא מופיעה גם ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]]: {{ציטוטון|1=[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] אומר: אומר אני - "[[קריאת שמע|קרית שמע]] אינו נאמר אלא ב[[לשון הקודש]]! [...] [[רבי לוי]] בר חיתה אזל ל[[קיסריה|קיסרין]] שמע קלון קריין שמע '''אלוניסתין''', בעא מעכבתון, שמע [[רבי יוסי|רבי ייסי]] ואיקפד, אמר; "כך אומר אני: מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר?! אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע! [...]|2=[[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת סוטה]] פרק ז, הלכה א (כט,א), [https://disc.leidenuniv.nl/view/action/nmets.do?DOCCHOICE=1771217.xml&dvs=1284110706858~89&locale=iw_IL&search_terms=&img_size=best_fit&adjacency=&VIEWER_URL=/view/action/nmets.do?&DELIVERY_RULE_ID=1&usePid1=true&usePid2=true כתב יד ליידן, f 051v-052r]; [http://www.mechon-mamre.org/b/r/r37.htm גרסת אינטרנט] של מהדורת פיעטרקוב}}.}} '''יוונית נפוצה''' או '''שפת הברית החדשה'''. שפה זו חשובה לא רק ל[[היסטוריה של יוון|היסטוריה היוונית]] בתור הניב היווני הנפוץ הראשון והאם של ה[[יוונית מודרנית|יוונית המודרנית]], אלא גם ניכרת בהשפעתה על [[העולם המערבי]] כ[[לינגואה פרנקה]] של מדינות [[הים התיכון]]. הקוינה הייתה גם שפת המקור של [[הברית החדשה]] ושל לימוד והפצת ה[[נצרות]]. נוסף לכל, יוונית קוינה הייתה לשפה שנייה בלתי-רשמית ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]].

המילה '''קוינה''' (אנגלית: Koiné, יוונית: Κοινή), שפירושה ביוונית הוא "משותף", היא מונח שיושם בעבר על ידי משכילים במהלך ההיסטוריה היוונית, על מספר צורות של השפה היוונית. מספר אקדמיות הניחו שמדובר בשפה ה[[פרוטו יוונית]], בזמן שאחרים התייחסו לכל צורה של השפה היוונית שהשתלבה בשפה הספרותית. בזמן שהקוינה נעשתה בהדרגה שפה ספרותית, מספר אנשים חילקו אותה לשתי צורות: היוונית ההלניסטית, בתור הצורה הספרותית הפוסט-קלאסית; והקוינה, בתור השפה המדוברת. אחרים בוחרים לייחס את הקוינה כניב אלכסנדרי (הניב של העיר [[אלכסנדריה]]).

השורשים הלשוניים של היוונית הנפוצה אינם ברורים מאז התקופה העתיקה. במהלך התקופה ההלניסטית, רוב המשכילים חשבו על קוינה כתוצאה של ערבוב ארבעת [[ניבים יווניים|הניבים היווניים העתיקים]]. נקודת מבט זו נתמכה בתחילת [[המאה ה-19]] על ידי הבלשן ה[[אוסטריה|אוסטרי]] פ. קְרֶסְטְשְמֶר בספרו ''Die Entstehung der Koine'' ("מקור הקוינה", [[1901]]), בזמן שהמשכיל ה[[גרמניה|גרמני]] ווילאמוֹוִיץ והבלשן ה[[צרפת]]י אנטוני מֶיְיֶה, התבססו על האלמנטים ה[[יוונית אטית|אטים]] של הקוינה, והחשיבו את הקוינה כצורה מופשטת של [[יוונית יונית]]. התשובה האחרונה לשאלת שורשי הקוינה שמקובלת כיום על ידי אקדמאים, ניתנה על ידי הבלשן ה[[יוון|יווני]], ג. נ. האצידאקיס, שהוכיח ש"הגרעין היציב" של הקוינה היא [[יוונית אטית]]. כלומר, שפת הקוינה היא שילוב של ארבעת הניבים, כאשר האטית היא היציבה והחזקה מביניהם. רמת הבליטות של שלושת הניבים האחרים, השתנתה לפי האזור ביוון וב[[אסיה הקטנה]] שבה דוברה - לדוגמה, היוונית היונית בלטה יותר בשפת הקוינה שדוברה בחוף המערבי של אסיה הקטנה, שם דוברה היונית לפני עליית הקוינה.