שמחה וילקומיץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
גאלה (שיחה | תרומות)
מ ←‏קורות חייו: הוספת תמונה של קברו - תמונה אישית מצילום פרטי
לא בשימוש הוגן
שורה 19:
וילקומיץ עזר גם בחינוך ילדי היישוב היהודי ב[[צפת]]. בסוף [[מלחמת העולם הראשונה]] הגיעו לצפת פליטים מדרום הארץ שגורשו על ידי ה[[טורקיה|טורקים]]. מצבם היה קשה ובעיר פרצה מגפת [[טיפוס הבהרות]], שבהּ נדבק וילקומיץ לאחר שעלה לעיר לסייע להם.
שמחה וילקומיץ נפטר ב[[פסח]], [[ט"ו בניסן]] [[תרע"ח]] ([[1918]]) ונקבר בראש פינה. על מצבתו חקוק: "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה"{{הערה|1=‏בלוג "בשלל צבעים", [http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1985312&skip=1 "סיפורי מצבות והמורה שמחה חיים וילקומיץ".]‏}}.
 
[[קובץ:Vilkomitz grave.jpg|thumb|350x350px|קברו של שמחה וילקומיץ]]
לזוג וילקומיץ היו שני ילדים: עבריה ועמיאסף.
עבריה הייתה מורה ומדריכה ב[[עין חרוד]], אשתו של [[משה כרמי]], מורה.{{הערה|1={{תדהר|9|3388|משה כרמי (ינובסקי)}}; [http://www.rishonim.org.il/petach-tikva/Info/founder_show.aspx?id=251 משה כרמי (ינובסקי)] באתר "ראשונים" [[פתח תקווה]].}} בין חמשת ילדיהם: פרופ' [[דליה כהן (מוזיקולוגית)|דליה כהן]], [[מוזיקולוג]]ית כלת [[פרס ישראל]] למחקר מוזיקלי לשנת 2012, ו[[סמדר כרמי-גיברמן]], [[מנצח]]ת [[מקהלה|מקהלות]], [[פסנתרן|פסנתרנית]], נגנית [[עוגב]] ומרצה.