היסטריה נשית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 15:
רייצ'ל פ. מיינס, מחברת הספר "הטכנולוגיה של אורגזמה: 'היסטריה', הוויברטור והסיפוק המיני הנשי", כתבה כי מקרי היסטריה היוו מקור הכנסה נאה לרופאים, כיוון שחולות אלה לא היו בסכנת [[מוות]] אולם דרשו טיפול מתמיד. החיסרון הבולט בטיפולים אלה היה שרופאים התקשו ללמוד את המיומנויות של השגת "פארוקסיזם היסטרי" בעיסוי ולעתים נדרשה עבודה של שעות להשגת התוצאה הרצויה. מנגד, הפניית האישה למיילדת לצורך הטיפול, גרמה לרופא להפסד הכנסה.
 
הפתרון נמצא בדרך של המצאת מכשירי עיסוי, אשר קיצרו את תהליך הטיפול משעות לדקות, ביטלו את הצורך בהפניה למיילדות ואפשרו לרופא לטפל ביותר חולות באותו פרק זמן. כבר בתחילת המאה ה-19 היו מתקני עיסוי במים בעיר [[באת']] ב[[אנגליה]], ובאמצע [[המאה ה-19]] מתקנים אלה נפוצו בכל אירופה ובארצות הברית, והיוו את הבסיס לפיתוח אתרי מרחצאות רבים. בשנת 1869 פותח ההו[[ויברטור (אביזר מין)|ויברטור]] הראשון, שעבד על [[קיטור]]. הפיתוח, בידי ה[[פיזיקאי]] האמריקאי ג'ורג' טיילור, היה לשימושם של [[רופא]]ים ונועד להפעלה לפרקי זמן קצובים. בשנת [[1873]] פותח הוויברטור האלקטרו-מכני הראשון, שהופעל ב[[בית חולים פסיכיאטרי]] ב[[צרפת]] לצורך טיפול בהיסטריה.
 
בעוד שרופאי אותה תקופה הכירו בכך שמקור ההפרעה ההיסטרית הוא בחוסר סיפוק מיני, הם לא היו מודעים, או התעלמו באופן מכוון, מהמטרה של מכשירי הטיפול בהשגת הסיפוק המיני. למעשה, פיתוח מכשיר ה[[ספקולום]], המשמש לבדיקה חזותית של ה[[נרתיק]] ו[[צוואר הרחם]], לווה במחלוקת גדולה הרבה יותר מן השימוש הרפואי בוויברטור, ייתכן והדבר נבע מן האופי הפאלי-חודרני של הספקולום.