הסימפוניה השישית של בטהובן – הבדלי גרסאות

'''הסימפוניה השישית של בטהובן''' בפה מז'ור (אופוס 68) של [[לודוויג ואן בטהובן]], המוכרת בתור '''הסימפוניה הפסטורלית''', הינההיא [[סימפוניה]] שהושלמה בשנת [[1808]]. היצירה היאזוהי אחת מהיצירות הידועות ביותר של המלחין.

בטהובן היה חובב [[טבע]] ובילה את מיטב זמנו בשיטוט במקומות בהם לא נגעה עוד יד אדם. לעתים קרובות הוא עזב את [[וינה]] שם גר, כדי לעבוד במקומות כפריים יותר. אף על פי כן, הוא אינו הראשון שתיאר את הטבע באמצעות [[מוזיקה]]; לדוגמה, ה[[אורטוריה]] של [[יוזף היידן]] - "[[העונות (היידן)|העונות]]", אשר בוצעה לראשונה בשנת [[1802]], תיארה גם היא את יופיו של הטבע, ריקודי האיכרים, סופות הרעמים, זמר ה[[ציפור|ציפורים]] וכן הלאה. אך בטהובן לא הלחין אורטוריה נוספת, אלא [[סימפוניה]], ובכך לא כבל את ידיו בכך שהמוזיקה תתנהל לפי מילות ה[[לברית]] ולא כפי שרצה בעצמו. כפי שאמר המלחין בעצמו על הסימפוניה: "זה עניין של [[דמיון|לדמיין]] יותר מאשר [[שמיעה|לשמוע]]."

הסימפונייההסימפוניה הפסטורלית הולחנה בה-בעת עם הסימפוניה המפורסמת והרוגזת יותר של בטהובן -– [[הסימפוניה החמישית של בטהובן|הסימפוניה החמישית]]. היא הוצגה לראשונה ביחד עם החמישית בקונצרט ב[[תיאטר אן דר וין]] ב[[וינה|ווינה]], ב-[[22 בדצמבר]], בשנת [[1808]]. היא התקבלה על ידי הקהל בקרירות קימעהקמעה, ככל הנראה בגלל ההתרגשות שנגרמה אודות הסימפוניה החמישית, הראוותנית יותר. למרות שהסימפוניה השישית מכילה את מיטב יכולתו של בטהובן, קהל המאזינים בתקופה ייחל לשמוע משהו נועז והרפתקני יותר, ולכן הסימפוניה הרגועה והאינטרוספקטיבית לא התאימה לחלוטין לציפיותיהם.

אף על פי ההתחלה שוחרת הרעות, היצירה נהפכה עד מהרה לאחת הקומפוזיציות המרכזיות ברפרטואר הסימפוני. היצירה נחשבת למועדפת הן על המאזינים והן על המבצעים, ובמשך השנים הוקלטה היצירה פעמים רבות.