|
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-F0918-0201-001, KZ Treblinka, Lageplan (Zeichnung) II.jpg|שמאל|ממוזער|300px|תרשים של מחנה טרבלינקה שהוצג במהלך משפטו של [[פרנץ שטנגל]] בשנת 1967]]
ב-[[22 ביולי]] [[1942]], [[דרגות האס אס|שטרומבנפיהררשטורמבנפיהרר]] [[הרמן האפל]] כינס ישיבה עם ה[[יודנרט]] (המועצה היהודית של הגטו), והודיע לעומד בראשה [[אדם צ'רניאקוב]] על "היישוב מחדש במזרח". צ'רניאקוב [[התאבדות|התאבד]] למחרת, לאחר שהבין את משמעות התוכנית, ואת מקומו תפס [[מרק ליכטנבאום]]. אוכלוסיית הגטו לא ידעה את האמת ורק לקראת שלהי שנת 1942 הם הבינו שהגירושים, שנוהלו על ידי [[המשטרה היהודית]] בגטו, היו למעשה משלוחים למחנה המוות [[טרבלינקה]] ולא הגלייה לצורך יישוב מחדש של שטחים במזרח.
במהלך חודשיים בקיץ של שנת 1942, בין 254,000 ל-265,000 אסירי הגטו, גברים נשים וטף, נשלחו לטרבלינקה וחוסלו במחנה (לפי הערכות גסות יותר מספר הקורבנות עומד על יותר מ-300,000 נפש). מספר הנרצחים במבצע מבין יושבי הגטו גדול פי חמישה לערך ממספר הנרצחים בעת ולאחר חיסול הגטו באביב של השנה הבאה, כ-50,000 איש במספר. לא [[מרד גטו ורשה|המרד בגטו ורשה]] הוא שהוביל להרג כמעט מוחלט של האוכלוסייה שבו, אלא הגירושים והרציחות שבוצעו בימי האקציה הגדולה.
במשך שמונה שבועות משלוחי היהודים ברכבות לטרבלינקה נמשכו ללא הפסקה: 100 איש בקרון מסע לבהמות, בין 5,000 עד 6,000 איש בכל יום ויום ובכללם חולים ויתומים. ד"ר [[יאנוש קורצ'ק]] היה על אחדאחת מרכבות אלו באוגוסט 1942. ניתנה לו האפשרות להינצל מהמוות בעזרת חברים [[פולנים]] ומעריצים, אך הוא בחר להצטרף לילדי [[בית יתומים|בית היתומים]] שניהל בדרכם האחרונה. עם הגעתם לטרבלינקה, הקורבנות העירומים הוצעדו לאחד מתוך עשרה תאים שהוסבו כמקלחות, ונחנקו למוות בקבוצות של 200 איש בעזרת גז רעיל ([[ציקלון בה]] הוכנס ל[[אושוויץ]] זמן קצר לאחר מכן). בספטמבר 1942, [[תא גזים|תאי גז]] חדשים נבנו, ובהם יכלו לחסל 3,000 איש בשעתיים. לאזרחים הפולנים לא ניתנה הרשות להתקרב לשטח המחנה.
{{ציטוט|תוכן="לא היה ניתן לשנות את סופו הטרגי של הגטו, אך ייתכן שהדרך אליו הייתה שונה תחת מנהיג חזק יותר. אין מקום של ספק שאם המרד בגטו ורשה היה מתרחש בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1942, כשעוד היו בו 300,000 יהודים, הגרמנים היו משלמים מחיר גבוה יותר" - [[דיויד לנדאו]].}}
רבים מהיהודים שנותרו בגטו החליטו להילחם, ורבים מהם קיבלו סיוע מהמחתרת הפולנית. [[הארגון היהודי הלוחם]] נוסד באוקטובר 1942 ופעל לחיזוק ההתנגדות כנגד גירושים עתידיים. בראש הארגון עמד [[מרדכי אנילביץ']] והוא רק בן 24. בתקופה זו, [[ארמייה קריובה]] (מחתרת "צבא המולדת" הפולנית) החלה להבריח נשקיםכלי נשק, תחמושת ומצרכים לגטו עבור המרד העתידי.
פרדיננד פון סמרןזאמרן פרנקנג הועמד ל[[משפט צבאי]] על ידי [[היינריך הימלר]] ב-[[24 באפריל]] [[1943]], בגין חוסר יכולתו למנוע ולבלום את המרד,. הוא נשלח ל[[קרואטיה]] ושם נרצח על ידי [[פרטיזנים]] ביערות. ליורגן שטרופ הוענק עיטור [[צלב הברזל]] מדרגה ראשונה על ידי המפקד העליון של ה[[וורמכט]], [[וילהלם קייטל]], עבור "משלחת הרצח" שלו, ולאחר המלחמה הוא נשפט על ידי האמריקאים ונידון למוות. גזר הדין לא יצא אל הפועל; הוא נמסר לרשויות בפולין על מנת לעמוד למשפט חוזר. נגזר עליו פעם נוספת [[עונש מוות]] בפולין והוא הוצא להורג ב-[[8 בספטמבר]] [[1951]] בגין [[פשעי מלחמה|פשעי המלחמה]] שביצע.
==טבלת האירועים==
|
