פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
==הרפובליקה של אייר==
 
ב־[[1948]] הפסיד דה ואלירה בבחירות לאחר שש עשרה שנות שלטון רצופות לו, ולמפלגתו [[פיאנה פאילפול]]. [[ג'ון קוסטלו]], מנהיג מפלגת [[פיין גייל]] עלה לשלטון, בראש קואליציה של מפלגות ביניהן מפלגתו של שון מק'ברייד "ילדי הרפובליקה" (Clann na Poblachta). מק'ברייד, שמונה לשר החוץ, ואשר אביו היה בין המוצאים להורג לאחר [[מרידת חג הפסחא]] מיהר לנקוט בצעד האחרון לניתוק התלות ב[[בריטניה]]. ב[[1 באפריל]] [[1949]] התקבל בפרלמנט חוק הרפובליקה של אייר. המדינה החדשה הפכה לרפובליקה. כל כוחותיו וסמכויותיו של המלך האנגלי ניתנו בידי הנשיא, שהיה עתה לראשה הבלתי מעורער של המדינה. על פי כללי [[חבר העמים הבריטי]] מדינה המכריזה על עצמה כרפובליקה פורשת מידית מחבר העמים. שלא כמדינות כ[[הודו]] אשר הכריזה על עצמה כרפובליקה עם קבלת העצמאות, לא טרחה אייר לבקש את קבלתה מחדש לחבר העמים לאחר ההכרזה.
 
תגובתה של [[בריטניה הגדולה]] לצעד זה היה בקבלת "חוק אירלנד" אשר קבע כי [[אירלנד הצפונית]] הינה חלק בלתי נפרד של הממלכה המאוחדת, וכי לא יחול כל שינוי במעמדה זה ללא הסכמה מפורשת של הפרלמנט של צפון אירלנד.
==ממשלות שון למאס והצמיחה הכלכלית==
 
שון למאס הפך לראש ממשלה ולמנהיג פיאנה פאילפול ב־[[23 ביוני]] 1959. הוא מיקד את תשומת ליבו בעניינים כלכליים. הוא הסיר את ההגנה מעל המוצר המקומי והנהיג שוק חופשי. הוא העניק מענקים ופטורים ממס לחברות שתבססנה את מושבן באייר. כתוצאה מן התוכנית גדל התוצר הלאומי הגולמי האירי בשנים אלו בשיעור של 4% בשנה. תוכנית חדשה, ואמביציוזית יותר החלה בשנת [[1963]].
 
שנות השישים היו שנים של שינוי באירלנד. רשת הטלוויזיה הממלכתית RTÉ החלה לשדר, ומועצת הוותיקן השנייה הובילה לפתיחות גדולה יותר בכנסייה הקתולית, שעדיין הייתה הכוח העיקרי בחיים הציבוריים באייר. בשנת [[1963]] ביקר באייר הנשיא האמריקני [[ג'ון פיצג'רלד קנדי]]. בשנת [[1966]] הונהג חינוך תיכון חובה חינם.
==ממשלות לינץ' - "הצרות"==
 
ג'ק לינץ' נבחר כמנהיגה השלישי של פיאנה פאילפול, וכמובן כראש הממשלה, ב־[[10 בנובמבר]] [[1966]]. בתחילת כהונתו נאלץ לינץ' להתמודד עם סדרת משברים בלתי צפויים, לאחר ש[[הצרות]] (כינוי לסדרת סכסוכים אלימים בין קתולים ופרוטסטנטים) פרצו בצפון אירלנד בשנת [[1969]]. לינץ' היה נחוש שלא לתת לאלימות לחלחל אל אייר. בשיאה של האלימות נשא נאום בטלוויזיה בו אמר כי הממשלה האירית לא תוכל לעמוד מן הצד ולצפות בדם חפים נשפך. רבים פירשו קריאה זו כאיום לפלישתה של אייר לצפון, אך פירוש זה היה רחוק מן המציאות. פלישה של אייר לשטחה של בריטניה הגדולה הייתה בבחינת התאבדות צבאית, וטבח מיותר, ולינץ' ידע זאת היטב. מדיניותו של לינץ' הצליחה להכיל את הסכסוך בשטחה של צפון אירלנד.
 
בשנה שלאחר מכן גילה לינץ' כי שנים משרי ממשלתו, צ'ארלס הואי וניל בלייני היו מעורבים בהברחת נשק לקתולים בצפון. שניהם פוטרו מן הממשלה לאלתר, ולאחר מכן נאסרו ונשפטו, אם כי זוכו מכל אשמה. פרשה זו הובילה למשבר עמוק במפלגת פיונהפיאנה פאילפול, ונודעה כ"משבר הנשק".
 
ב־[[1 בינואר]] [[1973]] התקבלה אייר כחברה מלאה ב[[השוק האירופי המשותף|שוק האירופי המשותף]]. היה זה אחד מהישגיו האישיים הגדולים של לינץ' והמשך למדיניותו של למאס. בבחירות שהתקיימו בשנה זו הפסידה פיאנה פאילפול, ומצאה עצמה באופוזיציה לממשלת פיין גאיל ולייבור, אשר שלטה למשך ארבע שנים.
 
בשנת [[1977]] השיגה פיאנה פאילפול את השגה האלקטורלי הגדול אי פעם, והשיגה רוב של עשרים מושבים בדאיל. הסיבות לכך היו המדיניות הכלכלית הפופולרית שהציעה, ואישיותו של לינץ'. עם זאת, לאחר שנתיים דעכה הפופולריות של הממשלה. הישגיה היו מועטים, וכישלונות בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות משנה בשני מחוזות הביאו להתפטרותו של לינץ' ב־5 בדצמבר 1979.
 
==שנות השמונים והתשעים==
49,522

עריכות