|
[[תמונה:Petrarch by Bargilla.jpg|שמאל|ממוזער]]
'''פְרַנְצֶ'סְקוֹ פֶּטְרַארְקָה''' (ב[[איטלקית]]: '''Francesco Petrarca''';{{כ}}
[[20 ביולי]] [[1304]] - [[19 ביולי]] [[1374]]) היה [[משורר]] ומלומד [[איטליה|איטלקי]]. ממבשרי [[הרנסאנס האיטלקי]] ואבי ה[[הומניזם]] וכתביו היוו בסיס ליצירת השפה ה[[איטלקית]] הספרותית.
==ילדותו==
ב-[[1302]], אביו של פטרארקה, ה[[נוטריון]] סר פטראצ'ו, גורש מן העיר [[פירנצה]] ועבר להתגורר עם אשתו הצעירה בעיר [[ארצו|אַרֶצו]], שמדרום מזרח לפירנצה, שם נולד פטרארקה ב-[[1304]]. ב-[[1312]] עברה המשפחה להתגורר בעיר [[פיזה]] שממערב לפירנצה, אך ב-[[1313]], בגלל דאגה לביטחונה, היגרה המשפחה ל[[פרובנס]] והתגוררה בקרפנטרה שליד העיר [[אביניון]]. ב-[[1319]] נשלח פטרארקה על ידי אביו ללמוד בעיר [[מונפלייה]] שבדרום [[צרפת]], וב-[[1323]] ללמוד [[משפטים]] באוניברסיטה של העיר [[בולוניה]] שבאיטליה. אולם פטרארקה הצעיר התעניין בעיקר בכתיבה וב[[ספרות לטינית]]. ב-[[1326]], אחרי מות אביו, חזר לאביניון שבה שימש כ[[כומר]] מחליף, מה שהותיר לו פנאי כדי להתמסר לכתיבה.
==שיריו לגבירה לאורה==
ב-[[1327]] ראה בכנסייה באביניון אישה בשם לאורה שעוררה בו רגשות [[אהבה]] עזים. הייתה זו אהבה נכזבת, אך פטרארקה הביע את [[רגש|רגשותיו]] ב-366 "שירים" שכתב במשך יותר מעשרים שנה ושהקדיש ללאורה. שירי אהבה אלה, שנכתבו בשפה ה[[איטלקית]], התפרסמו באיטליה וזכו להצלחה רבה. היות שהיה כומר, פטרארקה לא נישא, אך היו לו שלושה ילדים מחוץ לנישואין.
==מסעותיו בעולם==
ב-[[1331]] נסע פטרארקה ל[[פריז]], ומשם ל[[פלנדריה]] ול[[גרמניה]]. ב-[[1333]] גילה בעיר [[ליאז']] (כיום ב[[בלגיה]]), כתב יד עתיק ובו נאום של [[קיקרו]]. משם נסע ל[[רומא]] וחזר לאביניון. ב-[[1336]] טיפס עם אחיו ושני משרתים אל פסגת [[מון ונטו]] (הר גבוה ליד אביניון). ב-[[1337]] קנה בית במורדות רכס הרי [[ווקלוז]], שממזרח לאביניון, וחי שם חיי התבודדות בחיק הטבע. הוא כתב מכתבים לחכמי העולם העתיק: [[הומרוס]], קיקרו ו[[ורגיליוס]], כאילו היו בני שיחו. שם גם החל לכתוב את "אפריקה", שירה שנכתבה בשפה ה[[לטינית]] ותיארה את ניצחונו של [[סקיפיו אפריקאנוס]] על [[חניבעל]]. שירה זו זיכתה אותו בכתר "משורר החצר" של [[קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שקיבל מידי הסנאט ברומא ב-[[1341]]. ב-[[1343]] ה[[אפיפיור]] [[קלמנס השישי]] שלח את פטרארקה ל[[נפולי]] בשליחות דיפלומטית. ב-[[1345]] גילה פטרארקה בעיר [[ורונה]] [[כתב יד (העתק)|כתב יד]] עתיק ובו מכתביו של קיקרו ל[[טיטוס פומפוניוס אטיקוס|אטיקוס]], [[מרקוס יוניוס ברוטוס|ברוטוס]] ו[[קווינטוס טוליוס קיקרו|קווינטוס]]. ב-[[1346]] מינה קלמנס השישי את פטרארקה לכומר בעיר [[פארמה]], וזיכה אותו בהכנסות מרכוש הכנסייה.
==שנותיו האחרונות==
ב-[[1350]] פגש פטרארקה את הסופר האיטלקי [[ג'ובאני בוקצ'ו]] בפירנצה, והתפתחה ביניהם ידידות מופלאה. פטרארקה כתב על ידידות זו: "היה לנו לב אחד." את עשרים שנותיו האחרונות בילה פטרארקה בערי צפון איטליה ב-[[1353]] נסע ל[[מילנו]] ונשאר שם שמונה שנים, בחסות שליט [[פאביה]], [[גלאצו ויסקונטי השני]]. ב-[[1361]] עבר ל[[וונציה]], ב-[[1368]] ל[[פביה]] וב-[[1370]] ל[[פדובה]]. לפני מותו כתב: "יש ברצוני שהמוות ישיגני כשאני עוסק בכתיבה או בתפילה." הוא נפטר ב-[[1374]] בכפר ארקווה, שבגבעות הסמוכות לפדובה, בעת שעסק בקריאה. ב[[צוואה|צוואתו]] השאיר סכום של 50 [[פלורין]] כדי לקנות [[מעיל]] לידידו בוקצ'ו.
שירתו תורגמה לעברית בעיקר בידי המשוררת [[לאה גולדברג]], שהוציאה לאור בשנות ה-50 מבחר משירי פטררקה, בספר בעריכת [[אברהם שלונסקי|שלונסקי]].
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Francesco Petrarca|שם ויקישיתוף=פרנצ'סקו פטרארקה}}
{{מיון רגיל:פטרארקה, פרנצ'סקו}}
|
