היסטוריה של קוריאה – הבדלי גרסאות

ה'''ההיסטוריה'''היסטוריה של '''[[חצי האי הקוריאני|חצי האי]] ה[[קוריאה|קוריאני]]''' החלה בשלהי [[התקופה הפלאוליתית]], ערב [[תקופתהתקופה האבן החדשההנאוליתית]]. הממצאים ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] הקדומים ביותר הקיימים מחצימ[[חצי האי הקוריאני|חצי האי]] ה[[קוריאה|קוריאני]] הם חפצי [[קדרות]], והם מעידים על הימצאות ציוויליזציה אנושית כבר בשנת 80008,000 לפני הספירה. התקופה הנאוליתית החלה כ-6000 שנה לפני הספירה, ואילו הממלכה הקדומה ביותר - ממלכת גו-גקוג'וסיאוןוסן (고조선 - גצ'וסיאוןוסן העתיקה, ב[[קוריאנית]]) - נוסדה בשנת 2333 לפני הספירה לערך.

== גו-גקוג'וסיאוןוסן ==

הממלכה הקדומה ביותר הידועה לנו ששלטה בחצי האי קוריאה היא ממלכת גו-גקוג'וסיאוןוסן (고조선 - גצ'וסיאוןוסן העתיקה, ב[[קוריאנית]]) אשר נוסדה, על פי הכתוב ב[[סאמגוק יוסה]], בסביבות שנת 2333 לפני הספירה. ממלכת גו-גקוג'וסיאוןוסן הייתה ממלכה גדולה וחשובה בהיסטוריה ה[[קוריאה|קוריאנית]]הקוריאנית והשפעתה ניכרה גם ב[[מנצ'וריה]] ובמקומות נוספים מחוץ לגבולות [[חצי אי|חצי האי]] הקוריאני. לפי המסורת, כל הקוריאנים הם צאצאיהם של בני גו-גקוג'וסיאון -וסן, וגם תושבי קוריאה המודרניים רואים בממלכה הקדומה אבן דרך חשובה בהיסטוריה של ארצם.

ממצאים ארכאולוגיים שונים שנמצאו ב[[קוריאה]] גורסים כי גו-גקוג'וסיאוןוסן, המכונה גם "דנגון-גו-גקוג'וסיאוןוסן", נוסדה במאה ה-24 לפנה"ס, בסביבת חצי האי הקוריאני ודרום [[מנצ'וריה]]. עם זאת, העדויות הארכאולוגיות הקדומות ביותר שעשויות להצביע על קיומה של תרבות באזור מתוארכות לשנת 2000 לפנה"ס בקירוב. לפי האגדה, מייסדה של גו-גקוג'וסיאוןוסן היה האל [[דנגון]]. אנשי גו-גקוג'וסיאוןוסן הם צאצאיהם של שבטים אלטאיים שמוצאם באזור מזרח אסיה - כיום שטחיהן של מזרח [[סין]], [[קוריאה]] ו[[מונגוליה]].

ממצאים נוספים מעידים על קיומה של הממלכה בטקסטים [[סין|סיניים]] בני התקופה. שם הם מכונים בשם דונג-יי (Dongyi , 東夷), שפירושו בסינית הוא "הברבריים המזרחיים" או "הקשתים המזרחיים".

הממלכהממלכת גו-גקוג'וסיאוןוסן חלשה על כל השטח של [[חצי אי|חצי האי]] הקוריאני, חלקים ממנצ'וריה ובשיאה (במאות ה-7 עד ה-4 לפנה"ס) שלטה גם במחוזות מסוימים מצפון לנהרל{{ה|נהר הצהוב}}.

הגבולות הכללים שלגבולות הממלכה השתנו לעתים תכופות בהתאם למצב הפוליטי ששרר באזור, במיוחד עקב העימותים עם העמים הסינים (Zhouהשכנים, ו-Yinהגָ'או (Zhao) שחיווהיִין בסביבה(Yin). שיטת השלטון הייתה בצורת [[עיר מדינה|ערי-מדינה]], בדומה לפוליסל[[פוליס|פולֵייס]] שהיו נהוגות ב[[יוון העתיקה]].

ב[[תקופת המדינות הלוחמות]], כתוצאה ממלחמה עקובה מדם בין בני הזהגָ'אהו (Zhao)או ובני היין (Yin)היִין, פלשו בני היין לאזורים המערביים של הממלכה, באזור [[טיינג'ין]] ו[[בייג'ינג]] של היום. גו-גקוג'וסיאוןוסן הייתה ממלכה חזקה דיה כדי להתמודד מולם, אולם בסופו של דבר היא הפסידה להם טריטוריות נרחבות (כ-800 קילומטרים רבועים) בחלקו המערבי של [[מפרץ בוהאי]] (Bóhǎi Wān, 渤海湾). ההערכה המקובלת היא שעם בואסיום השקטהלחימה הועתקה עיר הבירה של ממלכה גו-גקוג'וסיאוןוסן מהאזור שמצפון לנהר הצהוב, במחוזב[[מחוזות סין העממית|מחוז]] [[ליאונינג]] (Liaoning), לאזור [[פיונגיאנג]] המודרנית.של ימינו.

גיזה-גקוג'וסיאוןוסן הייתה ממלכה שהוקמה בתקופה גו-גקוג'וסיאוןוסן, באזור מחוזות [[ליאונינג]], [[הביי]] וחלקה הדרומי של [[מונגוליה הפנימית]]. היא נוסדה לאחר העברת הבירה ל[[פיונגיאנג]], בשלהי [[תקופת המדינות הלוחמות]] ובראשית ימי סין הקיסרית. היא הייתה אבן הדרך הראשונה בנפילתה של גו-גקוג'וסיאוןוסן.

מועד נפילתה של גו-גקוג'וסיאוןוסן אינו ידוע במדויק, אולם ידוע שהוא התרחש במאה הראשונה לפני הספירה. המלך ג'וּן‏‏ (Jun), מלך גו-גקוג'וסיאוןוסן, האציל סמכויות שלטוניות רבות לפליט סיני - וימאןוֵיימָאן (Wiman衛滿) - בחלקה המערבי של ממלכתו. בשנת 194 לפנה"ס התמרד וימאןוֵיימָאן נגד שלטונו של המלך ג'ון, שמצדו נמלט ל[[קוריאה]]. וימאןוֵיימָאן, שהיה אמנם סיני בן הקבוצה האתנית של ה[[שושלת האן (קבוצה אתנית)|האן]], אך לא הושפע מהשלטון בארצו, שלט בחלקה המערבי של גו-גקוג'וסיאוןוסן, וכונן את מדינת וימאןוֵיימָאן-גקוג'וסיאוןוסן, בשכנות לגו-גלקוג'וסיאוןוסן. בשנת 109 לפנה"ס, הקיסרשלח ה[[קיסר סין|קיסר]] [[וו- די]] (Wu Di, 汉武帝) בן ההאן, קיסר מ[[סיןשושלת האן]], שלח כוחותצבא להשתלט על גו-גקוג'וסיאוןוסן. הוא הכניע את וימאןוֵיימָאן-גקוג'וסיאוןוסן וגו-גוקוג'וסיאוןוסן בתום מלחמה קשה שנמשכה יותר משנה. הוא השתלט על שטחים נרחבים משטחיה של גו-גקוג'וסיאוןוסן. אל חצי האי הקוריאני לא פלשו כוחותיו של וו-די, ועם ההתפרקותההתפרקותה של גו-גקוג'וסיאוןוסן קמו בחצי האי הקוריאני מדינות קטנות יותר, בהן בואיו, אוקג'יאוו ודונג-ייה.

לאחר נפילתה של גוג'וסיאון בידי שושלת [[האן]] ה[[סין|סינית]], קמו ארבע ממלכות עיקריות על שטחה: בויאו (부여, Buyeo), אוקג'יאוו (옥저, Okjeo), דונג-ייה (동예, Dongye) והגדולה שבהן - גוגוריאוקוגוריאו (고구려, Goguryeo).

גוגוריאוקוגוריאו, הממלכה הגדולה והחזקה מבין הארבע, שלטה בשטחים הנרחבים ביותר בצפון חצי האי הקוריאני ובדרום [[מנצ'וריה]]. שנת היווסדה הרשמית היא שנת 37 לפני הספירה, אולם קיימים אזכורים לקיומה בכתבים סינית מוקדמים יותר במאה ה-1 לפני הספירה. הסינים הקימו למעשה את ארבע הממלכות, אולם שלוש מהן זכו להתנגדות קוריאנית עזה. גוגוריאוקוגוריאו החלה לכבוש בהדרגתיות שטחים משכנותיה, עד שבסופו של דבר השתלטה על השטח של שלוש הממלכות האחרות.

במקביל, במרכז ובדרום חצי האי הקוריאני קמו להן שתי מדינות נוספות - באקג'ה ושילה. תקופת קיומן של שתיהן, ביחד עם גוגוריאוקוגוריאו, נקראות בפי היסטוריונים "תקופת [[שלוש הממלכות של קוריאה]]". באקג'ה נוסדה בשנת 18 לפני הספירה, זמן קצר לאחר נפילתה של גוג'וסיאון. מייסדה - המלך אונג'ו - ראה בה כממשיכת דרכה של ממלכת בויאו הקדומה יותר. כל שלושים המלכים ששלטו בבאקג'ה אחרי אונג'ו היו [[צאצא|צאצאיו]]. שילה נוסדה בחלקו הדרומי-מזרחי של חצי האי, כהמשך של ישות מדינית קטנה בשם סמהאן (삼한, Samhan). לימים כרתו שליטיה, שהמירו דתם ל[[בודהיזם]], ברית עם ה[[סין|סינים]], ואלה סייעו לה בעלייתה ובמלחמתה עם שכנותיה בהמשך.

עניין ה[[דת]] בין שלוש הממלכות השתנה לאורך השנים. בתחילה, בכל אחת מהמדינות היה נהוג פולחן שונה במקצת המבוסס על [[שמאניזם]], אולם הם הושפעו בהדרגה מ[[סין]] ומתרבותה, ובמיוחד מה[[קונפוציאניזם]] וה[[טאואיזם]]. במאה הרביעית לספירה הגיע ה[[בודהיזם]] לחצי האי הקוריאני. תחילה אומץ על ידי רבים בגוגוריאובקוגוריאו, משם הגיע מאוחר יותר גם לבאקג'ה ושילה. אט-אט ה[[בודהיזם]] צבר מאמינים רבים בחצי האי הקוריאני, ובסופו של דבר הפך לדת הרשמית בכל אחת מן הממלכות.

לשלוש הממלכות - שילה, גוגוריאוקוגוריאו ובאקג'ה - היה רקע לשוני ואתני דומה. עם היווסדן של שלוש הממלכות, שהתאחדו עם ישויות מדיניות קטנות יותר בסביבתן לאורך השנים, היה ברור מי מהן היא הדומיננטית. השלוש התחרו ביניהן על שליטה, מעמד, כוח וכמובן שטחים נרחבים בסביבה. מבניהם השלטוניים ההיררכיים של כל אחת מהמדינות נגזרו מעקרונות ה[[בודהיזם]] וה[[קונפוציאניזם]].

גם בשל חוזקה הרב, הייתה גוגוריאוקוגוריאו מעורבת בסכסוך מתמשך עם השושלות הסיניות [[שושלת סוי|סוי]] ומאוחר יותר [[שושלת טאנג|טאנג]]. בין השנים [[598]]-[[614]] לספירה נלחמו צבאו של קיסר סוי מספר קרבות נגד גוגוריאוקוגוריאו. בעונת הגשמים של שנת 598 שלח הקיסר סוי וון-די (隋文帝, Wendi) צבא של כמיליון חיילים סינים לגוגוריאולקוגוריאו, ובשל הגשמים העזים חבר לצי הימי של בני הז'או (Zhou) ויחד הם פלשו לגוגוריאולקוגוריאו. האבידות של וון-די היו גבוהות בסדרי גודל מאלה של גוגוריאוקוגוריאו, והפלישה למעשה נכשלה. הייתה זו תבוסתו הגדולה היחידה של הקיסר וון-די, שנרצח בשנת 604 על ידי בנו, יאנג-די.

יאנג-די, הזכור גם בשל תרומתו לבניית [[התעלה הגדולה של סין]], התכונן היטב לפלישה הבאה. למעלה ממיליון לוחמים ועוד כ-2 מיליון עוזרים הצטרפו ליאנג-די, שהוביל אותם בעצמו לפלישה לגוגוריאולקוגוריאו בשנת [[612]], שכונתה גם "הקרב בנהר הסאלסו". קרב זה הסתיים במפלה נוספת לצבא הסוי, שכמעט כל צבאו הושמד, פרט לכ-2,700 חיילים סינים ששרדו. הגנרל אולצ'י מונדוק (을지문덕) הביס את הסינים וגרם לנסיגתם. תבוסתו של יאנג-די בנהר הסאלסו היה אחד הגורמים הקריטיים לנפילתה של [[שושלת סוי]] ב-[[618]]. [[שושלת טאנג]] תפסה את מקומה.

הקיסר טאי-זונג (唐太宗) משושלת טאנג ביקש לנקום ולהשיג שליטה ב[[קוריאה]]. לאחר שלוש פלישות כושלות בשנים [[644]], [[648]] ו-[[655]], כרתו ה[[סין|סינים]] ברית עם שילה, שהייתה אמנם ממלכה מתקדמת פחות משכנותיה, אך צבאה היה חזק למדי. אימוץ שיטות לחימה של מצביאי הטאנג הפכו אותו לחזק עוד יותר, וביד אחת עם מצביאי הטאנג - ניצחו שני הצבאות את גוגוריאוקוגוריאו ובת בריתה באקג'ה.

בהמשך, עם ירידתה של גוגוריאוקוגוריאו מגדולתה, פנתה שילה כנגד בני בריתה - שושלת טאנג. שילה, שסיפחה שטחים נרחבים בחצי האי, נקראה כבר "שילה המאוחרת", ושלטה במרבית שטחיה של [[קוריאה]] המודרנית. בשטחיה של גוגוריאוקוגוריאו קמה מדינה חדשה - בלהה (발해, Balhae) - ששלטה על חלקה הדרומי של [[מנצ'וריה]], מחוז [[פרימורסקאיה]] שבדרום [[רוסיה]] המודרנית, וחלקים קטנים מצפון ל[[פיונגיאנג]]. בלהה הייתה ממלכה רב-לאומית, ונחשבת ליורשת של גוגוריאוקוגוריאו.

לאחר נפילתה של גוגוריאוקוגוריאו, הגנרל דאה ג'ואיונג הוביל קבוצה מאנשיו לאזור [[ג'ילין]] ב[[מנצ'וריה]]. הגנרל ייסד את מדינת בלהה (בוהיי בסינית) והשתלט על הטריטוריה הצפונית שאבדה לגוגוריאולקוגוריאו. לימים צפויה הייתה להתרחב הטריטוריה של בלהה, ולכלול חלק גדול מ[[מנצ'וריה]] ואת מחוזותיה הצפוניים של [[קוריאה]]. ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] נכבשה בלהה בידי החיתנים, ושילה התפרקה בעקבות מאבקים בין שליטים מקומיים. ממלכת גוריאו החלה להשתלט, ותפסה את מקומה של שילה כממלכה הדומיננטית ב[[קוריאה]]. רוב חברי המעמד השולט הבלהיי, שהיו ברובם [[קוריאנים]], היגרו דרומה והצטרפו לממלכה שנשלטה בידי שושלת גוריאו.