השאלה היהודית – הבדלי גרסאות

לדעת חוקרת [[השואה]] [[לוסי דווידוביץ']], הביטוי שימש כמינוח [[נייטרליות|נייטרלי]] ליחס השלילי ששרר בחברה האירופית כלפי ההתבדלות העיקשת של העם היהודי, מול מגמת ה[[לאומיות]] ולידתן של [[מדינת לאום|מדינות לאום]]. לדבריה, "ההיסטוריה של ה[[אמנציפציה]] והאנטישמיות באירופה גדושות ב"פתרונות" לשאלה היהודית"{{הערה|Lucy Dawidowicz, The War Against the Jews, 1933-1945 (New York, 1975), pp. xxi-xxiii.}}. בהמשך נדונה השאלה היהודית ב[[צרפת]], במסגרת הדיון הפוליטי שהתעורר בעקבות המהפכה הצרפתית. הגרמני [[ברונו באואר]] הציג את השאלה היהודית לראשונה בגרמניה, ב[[מסה (חיבור עיוני)|מסה]] שחיבר בשם זה.

 

 

עד לשנת [[1860]] לא ניתן היה להכריע האם הדיון הציבורי בשאלה היהודית נוהל ותוחזק בידי היהודים או בידי מבקריהם. אולם החל משנה זו החל המוטיב האנטישמי להתחזק משמעותית בשיח בסוגיה זו. מאמרים שעסקו בשאלה היהודית תיארו את היהודים כגורם הסותר את זהות האומה הגרמנית, מונע את התלכדותה, וכאויבי המדינה מבית. כותבים אנטישמים תיארו את השאלה היהודית כבעיה גזעית שאינה ניתנת לפתרון באמצעות אינטגרציה, וזאת כדי לבסס את דרישתם לביטול הצביון היהודי שפשה, לתפיסתם, בעיתונות, בחינוך, בניהול כלכלת המדינה ובתרבות. הנימוק הגזעני לשאלה היהודית שימש הצדקה גם לדרישה הציבורית שלא לקיים [[נישואי תערובת]] בין יהודים ללא-יהודים, וכן לדרישה להדיח את היהודים ממשרות בכירות, לטענתם, בהן החזיקו.