פצצת זרחן – הבדלי גרסאות

'''פצצת זרחן''' היא [[פצצה]] המבוססת על [[זרחן]] לבן. הזרחן שבפצצהשב[[פצצה]] מתלקח כאשר הוא בא במגע עם [[חמצן]]. הפצצה ממשיכה [[בעירה|לבעור]] כל עוד החומר בא במגע עם החמצן עד התכלותו. במגע עם [[עור]], גורם החומר ל[[כווייה|כוויות]] קשות. ניתן לזהות פגיעת זרחן על ידי כוויות צהובות באזורים הנגועים וריח [[שום]] אופייני. [[עזרה ראשונה]] המוגשת לנפגע זרחן נועדה למנוע מגע של החומר עם חמצן, וכוללת שטיפת האזור עם כמויות רבות של [[מים]] תוך [[חבישה|חבישתו]] עם [[תחבושת]] ספוגה במים. יש לוודא הפשטה מלאה של הנפגע לזיהוי פגיעות נוספות.

*הבערה.

*סימון מטרות ויעדים.

*יצירת [[מסך עשן|מיסוך עשן]] מיידי.

*פגיעה באויב.ב[[אויב]]

*סימני כוויה.

*ריח של בשר שרוף.

*כאבים עזים.

*פגיעה מרסיסמ[[נתז|רסיס]] גדול - כתם ירוק, פגיעה מרסיס קטן - נקודות שחורות.

*בלילהב[[לילה]] הפגיעה תזרח.

*עשן לבן.

ישנם הסוברים שפצצת זרחן, גם זהזו המשמש ליצירת [[עשן]], היא "[[כלי נשק|נשק]] תבערה" עליו חלים המגבלות של הפרוטוקול השלישי של ה[[אמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים]]. אחרים טוענים, שמטרתן הראשית של פצצות זרחן היא סימון ויצירת מיסוך ולא תבערה, ועל כן הפרוטוקול, המציין שהוא אינו חל על פצצות בהן נזקי התבערה הנם נזק משני ביחס למטרתן, כגון [[רימון עשן|רימוני עשן]], אינו חל על פצצות זרחן.

במשך שנים, [[צה"ל]] השתמש בפצצות זרחן לצורך סימון ומיסוך. אולם לאחר [[ביקורת בינלאומית]] רבה לאחר [[מבצע עופרת יצוקה]], הוחלט בצה"ל להצטייד בתחמושתב[[תחמושת]] חליפית שאינה מכילה זרחן{{הערה|{{nrg|אחיקם משה דוד|עקב הביקורות בעולם: צה"ל נפרד מהזרחן|463/591|25 באפריל 2013||1|2}}}}.