הנני העני ממעש

הנני העני ממעש הם המילים הפותחות של תפילה שאומר השליח ציבור בקהילות יהדות אשכנז לפני תפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. התפילה היא אחד מרגעי השיא בתפילות הימים הנוראים ונאמרת בכוונה רבה ובהתרגשות.

בדומה לפיוטים אחרים שנאמרים על ידי שליח הציבור בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, כגון ״מסוד חכמים ונבונים״, ״אוחילה לא-ל אחלה פניו״, ״יראתי בפצותי שיח להשחיל״, תפילת "הנני העני ממעש" משמשת כמעין בקשת רשות לחזן לשאת תפילה. את התפילה, שמקורה לא ידוע, פותח שליח הציבור בהבעת ענווה ובתחושת סערה פנימית מגודל התפקיד שהוטל עליו, לבקש רחמים בפני האל עבור הציבור: ״הנני העני ממעש, נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי״. בהמשך הוא מתוודה בגילוי לב על פגמיו וחוסר שלמותו כביכול, ומתפלל שיהיה ראוי לתפקיד על אף חסרונותיו: ״ואַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ, לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב... הֱיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְעַל שׁוֹלְחַי. וְנָא אַל תַּפְשִׁיעֵם בְּחַטֹּאתַי״. עוד הוא מבקש כי תפילתו תחשב כאילו יצאה מפי שליח ציבור שעונה על כל הדרישות ההלכתיות המפורטות בספרות חז״ל: וְקַבֵּל תְּפִלָּתִי כִּתְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל, וּפִרְקוֹ נָאֶה, וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל, וְקוֹלוֹ נָעִים וּמְעוּרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת״.

הרעיון של אדם צדיק המתפלל לפני האל על זולתו מצוי במקרא לראשונה בסיפורו של אברהם המבקש רחמים על אנשי סדום, ועושה זאת בהכנעה יתירה: "הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-ה' וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״. תפילת ״הנני העני״ משקפת רעיון זה, כמו גם את הקריטוריונים המעשיים שהעמידו חז״ל על מי ראוי להתפלל על אחרים בעת צרה ותענית, כפי שמסכם אותם הרמבם: ״ואיזה הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו, איש שהוא רגיל בתפלה, ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ומטופל ואין לו [כלומר, מטופל בילדים ואין לו פרנסה שאז מתפלל בכוונה רבה], ויש לו יגיעה בשדה, ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו, שפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם היה זקן עם כל המדות האלו הרי זה מפואר, ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו - יתפלל״.

לקראת סוף התפילה פונה שליח הציבור בבקשה מהאל שיגער בשטן המקטרג ויפעל לכך שהמלאכים יביאו לפניו את תפילתו: ותִגְעַר בְּשָׂטָן לְבַל יַשְׂטִינֵנִי. וִיהִי נָא דִגְלֵנוּ (נ"א דִּלּוּגֵנוּ) עָלֶיךָ אַהֲבָה. וּפְשָׁעֵינוּ תְּכַסֶּה בְּאַהֲבָה. וְכָל צָרוֹת וְרָעוֹת הֲפָךְ נָא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂשֹוֹן וּלְשִׂמְחָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם והאמת והשלום אהבו. ואַל יְהִי שׁוּם מִכְשׁוֹל בִּתְפִלָּתִי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ... שֶׁכָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם פּוֹעֲלֵי תְפִלּוֹת יָבִיאוּ תְפִלָּתִי לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ וְיָפִיצוּ אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ״. בקטע זה ניכרת ככל הנראה השפעתה של תורת הקבלה ששימשה השראה למחבר, שכן ככל הידוע לנו התפילה הודפסה לראשונה בסידור משנת ש"ך (1560), המלווה בפירושים על דרך הקבלה וספר הזוהר. הסידור חובר בידי החזן הרב נפתלי הירץ טריביש והודפס בידי בניו בעיר טיהינגגן (THIENGEN) בגרמניה.

בקהילות מסויימות נאמרות קטעי הוידוי בתפילה בנימה לוחשת ושליח הציבור מתכנס בתוך עצמו, כאשר קולו הולך ומתעצם לסירוגין בקטעים בהם הוא מבקש כי תתקבל תפילתו. על אף האופי האישי של התפילה, שמיועדת לפי המצויין במחזור לשליח הציבור בלבד - ״תפילה לחזן לאומרה ברטט ובחרדת קודש קודם התפילה״, ועל אף העובדה שהיא אינה תפילת חובה ואינה נזכרת כמעט בספרי ההלכה, היא הפכה לאחת התפילות המשמעותיות של ימים אלו, המהדהדת גם בלב המתפללים המצטרפים לשליח הציבור בהתייחדות חרישית עם קונם. לתפילה זו מנגינה מפורסמת שלה גרסאות עם שינויים קלים, המושתתים על הנוסח המקורי העתיק של קהילת פרשבורג. אחת הגרסאות הידועות הולחנה ובוצעה על ידי החזן יוסל'ה רוזנבלט.

התפילה נאמרת לרוב בעיתוי חשוב בסדר התפילה, מול ארון קודש סגור וטרם תפילת העמידה החרישית של מוסף, ובראש השנה שלא חל בשבת היא נאמרת גם מיד לאחר תקיעות השופר הראשונות. במחזורים שונים הודפסה התפילה בליווי הוראה לאומרה פעמיים, לפני תפילת מוסף וגם לפני תפילת שחרית אך מנהג זה לא שרד, ייתכן בשל טורח הציבור שהוא עשוי לגרום.

בספרו "ימים נוראים" מתאר הסופר שי עגנון את התחינה: "אחר תקיעת שופר אומר החזן בקול אשרי העם... ויורד לפני התיבה ואינו מתחיל מיד, אלא שוהה קצת ומעורר את עצמו לכוון ואומר תחינה לשליח ציבור ואומר חצי קדיש בניגון הקבוע באימה וברתת, ומתפללים מוסף בקומה כפופה". 

קטע התפילה הפך לציטוט השגור לעתים קרובות בפי מנהיגים ישראליים כביטוי לענווה העצמית הראויה לשליחי ציבור בפוליטיקה

קישורים חיצוניים

• מיכאל ריגלר, [www.herzog.ac.il/vtc/0082462.doc הנני העני ממעש - תחינה לחזן], בתוך: הצופה, כ"ט באלול תשס"ו