חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם – הבדלי גרסאות

ברקע לחוק, בין היתר, לחץ שהפעילו [[ניצולי השואה]] לבוא בדין עם פעילותם של יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים ולאחר השואה עלו לישראל (למשל, אלה ששירתו כ[[קאפו]], או אחראי בלוק ב[[מחנה ריכוז]] והתאכזרו לכפופים להם). מספר משתפי פעולה יהודים כאלה הועמדו לדין (ההיסטוריונית [[חנה יבלונקה]] מעריכה את מספרם בארבעים), עם פסקי דין שנעו בין [[זיכוי (משפט פלילי)|זיכוי]] לבין [[עונש מוות]]{{הערה|1=[[חנה יבלונקה]], "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם: היבט נוסף לשאלת הישראלים, הניצולים והשואה", ''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]'' 82, תשנ"ז, עמ' 135-152}}. במקרה אחד, זה של יחזקאל אניגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה [[גרוס-רוזן]] נגזר עונש מוות, אך זה הומתק, ואניגסטר מת לאחר זמן קצר. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.