מרכזייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מרכזיות ידניות: קישורים פנימיים
שורה 23:
כמו במרכזיות בנות זמננו, גם רוב המרכזיות הידניות הגדולות [[עיר|בערים]] פעלו בשיטת CB (ראשי תיבות של Common-Battery) בה המרכזייה סיפקה מתח קבוע על גבי הקו. [[זוג שזור|הזוג השזור]] שממנו הורכב הקו נשא מתח של 48[[וולט|V]][[זרם ישר|dc]]- מהמרכזייה ועד למכשיר של הלקוח, בקצה הקו. ברגע שהלקוח הרים את השפופרת מהמכשיר, נסגר מעגל חשמלי בתוך המכשיר, והתאפשרה זרימה של זרם עד המרכזייה. במרכזייה, קצות הקווים היו מחוברים לאמצעים למשוך את תשומת לב המרכזן להרמת שפופרת - בעיקר נוריות שסימנו את הקו וזמזמים. כאשר אלו פעלו, ידע המרכזן להתחבר אל קו הטלפון ולשאול את הלקוח לאן ברצונו להתקשר. בסיום השיחה, כאשר הלקוח הניח את השפופרת על המכשיר, נותק המעגל החשמלי שנוצר בהרמת השפופרת, ובצד המרכזייה נכבתה המנורה שסימנה את היותו של הקו בשימוש - סימן עבור המרכזן לנתק את הקישור בין המנויים שהשתתפו בשיחה שנגמרה.
 
בערים גדולות בארצות הברית, תהליך המעבר ממרכזיות ידניות אלו למרכזיות אוטומטיות ארך שנים רבות, ובתקופה זו [[חברת Bell]] {{אנ|Bell System}} דגלה בגישה שהלקוח לא צריך לעסוק במבנה הרשת ולא צריך לדעת אם המרכזייה של היעד שלו כבר הוסבה לאוטומטית או שהיא עדיין ידנית. לפיכך במרכזיות ידניות הוצבו צגים שהראו למרכזן מהו המספר שחוייג, והמרכזן ביצע את הקישור הידני אל היעד הרצוי.
 
בניגוד למערכות ה-CB שתוארו לעיל, מרכזיות קטנות יותר פעלו גם בשיטת LB (ראשי תיבות של Local-Battery) או "מגנטו". בשיטה זו לא היה מתח על הקו, אלא היה שימוש [[סוללה חשמלית|בסוללות]] אשר הוכנסו למכשירים. כאשר המנוי רצה לתפוס את תשומת לב המרכזן, הוא השתמש ב[[מחולל]] [[מגנט]]י ידני, אשר יצר זרם על הקו, וזה הפעיל אמצעי לתפיסת תשומת הלב של המרכזן. מערכות שכאלו פעלו בצורה מסחרית בערים קטנות בארצות הברית לפחות עד שנת [[1983]], אך איכות השמע בהן הייתה נמוכה יותר.