שיום

שִׁיוּם (באנגלית: naming) היא פעולה בה ניתנים שמות לעצמים או למושגים אחרים. (כשם שמִסְפוּר היא פעולה של נתינת מספרים לעצמים או למושגים אחרים). ברמת החברה, שיום הוא המצאת שמות חדשים, השאלתם משפה אחרת או עצם שימורם בשפה. ברמת הפרט, השיום כולל גם הכרה וזכירה של שמות, שהאנשים סביבו נוטים להשתמש בהם.

שיום יכול להיעשות באופן שרירותי לחלוטין או תוך התחשבות בכללים או הנחות מסוימות. דוגמאות:

• זוג הורים צעיר, שבוחר שם לתינוק, עשוי לבחור אותו בלא התייעצות עם איש ובאופן שרירותי לחלוטין.
• יצרן, שמייצר מוצר חדש, כמעט תמיד יתחשב ברעיונות שיווקיים לצורך שיום המוצר שלו. דהיינו יתחשב ביכולתה של החברה לקלוט את השם החדש ובהערכת הנטייה שלה להמשך אל המוצר בזכות השם. היצרן יכול גם להיעזר בתבניות השיום, הקיימות כבר בשפה, כדי להפוך את שם המוצר שלו לקליט ומובן באופן מידי. לדוגמה, כל דובר עברית יבין מיד מה מייצגים השמות החדשים "הליקופטרון" או "מכבש-כיס".
• ארכי-ביולוג, שמגלה מאובן של מין, שלא היה ידוע קודם לכן, יצטרך להתפשר עם חוקי הטקסונומיה, לקביעת שמו של המין, שגילה.
• שיטת הנומנקלטורה בכימיה מכתיבה את שמותיהן של מולקולות רבות ובאסטרונומיה כבר הופקעה לחלוטין מן האסטרונומים הזכות לשיים בעצמם פלנטות חדשות שהם מגלים במערכות שמש זרות.
• הממסד הרפואי והפסיכולוגי מקבל שמות חדשים עבור מצבים פתולוגיים, שהתגלו והוכרו על ידו, אך יכול, בעקבות הצטברות מידע מחקרי, לשנות הן את הגדרותיהם של מצבים אלו והן את השיום שלהם.

חלק חשוב מפעולת השיום הוא קביעת גבולותיה של פעולה זו. אף חברה לא משיימת כל מושג, שאפשר לשיים. מרבית דוברי העברית, למשל, לא ימצאו טעם, להשתמש בשם מיוחד עבור נגר, שמתמחה בהכנת ארונות מטבח או לתת שם מיוחד לקונדיטור, שמתמחה באפיית עוגות קצפת.

לחברות שונות יש העדפות שונות בשיום ובאי שיום. חלק מההעדפות האלו הן קלות להסבר וחלק לא. לדוגמה, קל להסביר מדוע, למגדלי פלפלים ולסוחרי פלפלים, זה חשוב להכיר את שמות זני הפלפלים הרבים, לטבחים, זה קצת פחות חשוב ולקונה הפרטי, זה הרבה פחות חשוב. לעומת זאת, קשה להסביר מדוע לדובר האנגלית המודרני זה מאוד לא חשוב, להבדיל בשפתו בין כחול ובין תכלת, אך כן חשוב לו להבדיל בין סגול-כחלחל (purple) לבין סגול-אדמדם (violet).