משבר הסאבפריים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏רקע: לא על בסיס הגאות, אלא על בסיס הציפיות להמשך הגאות. עליית מחירים בעבר היא לא משהו חיובי בהשקעה
←‏רקע: סידור
שורה 3:
 
== רקע ==
בתחילת שנות ה-2000, לאחר סיום משבר [[בועת הדוט-קום|בועת ההיי-טק]], החל שוק ה[[דירה|דיור]] האמריקני לשגשג. המניע העיקרי לצמיחת השוק היו ה[[הלוואה|הלוואות]] הזולות שניתנו כמעט לכל דורש, בשיעורי ה[[ריבית]] נמוכים יחסית, שהתאפשרו על ידי הפחתה דרסטית של הריבית לטווח קצר{{הערה|מקור לנתונים: http://www.measuringworth.org/ וכן http://mortgage-x.com/general/treasury.asp}} על ידי [[פדרל ריזרב|הבנק הפדרלי]]. בעקבות הורדת הריבית צנחו שיעורי הריבית על [[משכנתא|משכנתאות]], וגופים כמו [[פאני מיי]] החלו להעניק הלוואות בריבית נמוכה מאוד{{הערה|הריבית על הלוואות משכנתה צנחה מ-7 אחוז בתחילת 2001 לגובה של אחוז אחד באמצע שנת [[2003]]. נתונים: http://mortgage-x.com/general/indexes/comparison_chart.asp}}.
 
הפריחהאחד הגורמים המרכזיים לפריחה בשוק הסאבפרייםהנדל"ן הועצמהבשנים אלה עלבעידוד ידיממשלתי, עידודאשר שניתןניתן על ידי [[הסנאט של ארצות הברית|הסנאט]] ובית הנבחרים האמריקניים לגופים בתמיכה ובפיקוח ממשלתיים כמו [[פאני מיי]] ו[[פרדי מאק]] להעניק הלוואות גם ללווים שכושר ההחזר שלהם אינו ברור. עידוד מיוחד העניקו חוקים כמו חוק "[[מקדמת החלום האמריקני]]" מ-2003, שכוון להקל על תנאי ההלוואה ללווים עניים או בעלי כושר החזר מוגבל{{הערה|ראו כאן: http://www.hud.gov/offices/cpd/affordablehousing/programs/home/addi/}} ואחריו חוק "[[מקדמת אפס]]" מ-[[2004]]{{הערה|לנוסח החוק, ראו http://commdocs.house.gov/.committees/bank/hba95010.000/hba95010_0.HTM לביקורת על החוק, ראו למשל http://www.house.gov/paul/tst/tst2004/tst062104.htm}}, שקבע כי לווים יוכלו לקבל הלוואות גם ללא תשלום [[מקדמה]] כלשהי.
בתחילת שנות ה-2000, לאחר סיום משבר [[בועת הדוט-קום|בועת ההיי-טק]], החל שוק ה[[דירה|דיור]] האמריקני לשגשג. המניע העיקרי לצמיחת השוק היו ה[[הלוואה|הלוואות]] הזולות שניתנו כמעט לכל דורש, בשיעורי ה[[ריבית]] נמוכים יחסית, שהתאפשרו על ידי הפחתה דרסטית של הריבית לטווח קצר{{הערה|מקור לנתונים: http://www.measuringworth.org/ וכן http://mortgage-x.com/general/treasury.asp}} על ידי [[פדרל ריזרב|הבנק הפדרלי]]. בעקבות הורדת הריבית צנחו שיעורי הריבית על [[משכנתא|משכנתאות]], וגופים כמו [[פאני מיי]] החלו להעניק הלוואות בריבית נמוכה מאוד{{הערה|הריבית על הלוואות משכנתה צנחה מ-7 אחוז בתחילת 2001 לגובה של אחוז אחד באמצע שנת [[2003]]. נתונים: http://mortgage-x.com/general/indexes/comparison_chart.asp}}.
 
המשכנתאותהלוואות ניתנו באחוזים גבוהים מאוד משווי הנכס עליו ניתן לקבל [[משכנתה]]אלה, וגםלאנשים לרוכשישיכולת בתיםההחזר שיכולתם הכלכלית הייתהשלהם מוטלת בספק, ועל הלוואות אלה, שזכוזכו לשם "[[הלוואת סאבפריים|משכנתאות סאבפריים]]", נגבתהונגבתה ריבית גבוהה יותר. לווי הסאב-פריים, כלומר לווים שמוערכים פחות מ"פריים", היו לווים שיכולת ההחזר שלהם הייתה ברמת סיכון גבוהה מהמקובל (למשל [[אבטלה|מחוסרי עבודה]] או עובדים שהמשכורת החודשית שלהם נמוכה מהמקובל לחישוב החזרי משכנתא).
 
רוב הלווים נטלו הלוואות מסוג זה מתוך הנחה כי בהיעדר הצורך לשלם מקדמה, תשלומי המשכנתה שלהם יהיו דומים בגובהם לתשלומי שכירות ואם לא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה יסתכם נזקם באובדן הבית עבורו לא שילמו מקדמה ממילא. הבנקים למשכנתאות העריכו כי מרבית הלווים יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה, בגלל הירידה היחסית בריבית בשוק הסאבפריים, ובמקרה של חדלות פירעון, יוכלו למכור את הבית ברווח. על בסיס הציפיות לגאות בשוק הנדל"ן, היו הבנקים משוכנעים שגם אם הלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה, יוכל הבנק למכור בקלות את הנכס הממושכן.
 
הפריחה בשוק הסאבפריים הועצמה על ידי עידוד שניתן על ידי [[הסנאט של ארצות הברית|הסנאט]] ובית הנבחרים האמריקניים לגופים בתמיכה ובפיקוח ממשלתיים כמו [[פאני מיי]] ו[[פרדי מאק]] להעניק הלוואות גם ללווים שכושר ההחזר שלהם אינו ברור. עידוד מיוחד העניקו חוקים כמו חוק "מקדמת החלום האמריקני" מ-2003, שכוון להקל על תנאי ההלוואה ללווים עניים או בעלי כושר החזר מוגבל{{הערה|ראו כאן: http://www.hud.gov/offices/cpd/affordablehousing/programs/home/addi/}} ואחריו חוק "מקדמת אפס" מ-[[2004]]{{הערה|לנוסח החוק, ראו http://commdocs.house.gov/.committees/bank/hba95010.000/hba95010_0.HTM לביקורת על החוק, ראו למשל http://www.house.gov/paul/tst/tst2004/tst062104.htm}}, שקבע כי לווים יוכלו לקבל הלוואות גם ללא תשלום מקדמה כלשהי.
מבקרים רבים טוענים שמדיניות הקצאת המשכנתאות הייתה בלתי סבירה, ששיעורי הריבית היו גבוהים מדי, ושהלקוחות פותו להלוואות שהיו מעבר לכוח ההחזר שלהם. גם הלווים מואשמים בכניסה להסדרי משכנתה שלא יכלו לעמוד בהם. המשקיעים שהשקיעו בבנקים למשכנתאות, מואשמים שלא שקלו כראוי את יציבותם.