משבר הסאבפריים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏רקע: סידור
←‏רקע: לפי הכתוב בערך, לקונים שלא עמדו בתשלומים לא נגרם כל נזק (הם פשוט נתנו את הבית לבנק, עליו שילמו רק דמי שכירות)
שורה 11:
רוב הלווים נטלו הלוואות מסוג זה מתוך הנחה כי בהיעדר הצורך לשלם מקדמה, תשלומי המשכנתה שלהם יהיו דומים בגובהם לתשלומי שכירות ואם לא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה יסתכם נזקם באובדן הבית עבורו לא שילמו מקדמה ממילא. הבנקים למשכנתאות העריכו כי מרבית הלווים יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה, בגלל הירידה היחסית בריבית בשוק הסאבפריים, ובמקרה של חדלות פירעון, יוכלו למכור את הבית ברווח. על בסיס הציפיות לגאות בשוק הנדל"ן, היו הבנקים משוכנעים שגם אם הלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה, יוכל הבנק למכור בקלות את הנכס הממושכן.
 
מבקרים רבים טוענים שמדיניות הקצאת המשכנתאות הייתה בלתי סבירה, ששיעורי הריבית היו גבוהים מדי, ושהלקוחות פותו להלוואות שהיו מעבר לכוח ההחזר שלהם. גם הלווים מואשמים בכניסה להסדרי משכנתה שלא יכלו לעמוד בהם. המשקיעים שהשקיעו בבנקים למשכנתאות, מואשמים שלא שקלו כראוי את יציבותם.
 
בעקבות הגידול ברכישת הבתים והדירות נרשמה עלייה מתמדת במחיריהם. כאשר הציבור ראה שמחירי הדיור עולים, במקביל למשכנתאות זולות, נוצר מניע לרכישה גם כהשקעה ואנשים החלו לקנות נדל"ן כהשקעה מתוך מטרה למכור אותו ברווח כעבור זמן, להחזיר את ההלוואה, ברווחים לשלם את הריבית על המשכנתא שלקחו ולהישאר ברווח בסוף התהליך.