יוסף ד'ו נואס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי סדר פרקים לפי ויקיפדיה:פרלמנט/ארכיון 40#הצבעה |
←פתיח: הגהה, עריכה קלה |
||
שורה 1:
'''יוסף ד'וּ נֻוַאס''' (ערבית: يوسف ذو نواس) (460 - 525) היה ה[[מלך]] היהודי והאחרון של [[חמיר|ממלכת
בשנת 522 הוא כבש את הבירה ט'פאר (הגייה מקורבת: "זָפָאר"), השמיד חיל מצב [[האימפריה החבשית|אקסומי]], טבח בנוצרים (ברובם [[חבשים]]) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע בנוצרים בעיר נג'ראן. על פי
בפעם השנייה שהחבשים ניסו לפלוש לממלכתו (בעזרת האימפריה הביזנטית והנוצרים), הוא לא הצליח להתגבר עליהם, בגלל ראשי שבטים בחמיר שבגדו בו, וכך פלשו החבשים לממלכתו וכבשוה. עם הפסדו בקרב נאמר שדו נוואס התאבד בדהירה לים. במסורת [[ביתא ישראל]] נקרא יוסף
השליטה החבשית נמשכה עד שגורשו בידי [[האימפריה הסאסאנית|פרס הסאסאנית]] בשנת [[575]]. האירוע מתואר ב[[קוראן]] בסורת אל-בורוג'.▼
▲השליטה החבשית נמשכה עד שגורשו בידי [[האימפריה הסאסאנית|פרס הסאסאנית]] בשנת [[575]].
==קשריו עם חכמי טבריה==
[[חיים זאב הירשברג]] כותב כי במקורות נוצריים נאמר כי יוסף דו נואס עמד בקשרים עם חכמי טבריה שהייתה אז מרכזם של היהודים בארץ ישראל, ושניים מהם נשאו ונתנו עם הנוצרים בט'פאר. הוא משער כי עלייתו לטבריה של [[מר זוטרא בר מר זוטרא]], היורש הישיר למשרת ראש הגולה בבבל, דווקא באותם הימים (520), והתמנותו לראש הסנהדרין אינה מקרה, וקיים קשר הדוק בינה ובין פעילותם של חכמי טבריה בדרום ערב וגיורו של יוסף. לדעתו, שתי העובדות מעידות על תוכנית מדינית שנרקמה אז בין היישוב היהודי בארץ ישראל ובין יהודי ממלכת חמיר ובראשם המלך היהודי יוסף דו נואס. מותו הטראגי של יוסף, סילק סכנות אפשריות מדרכם של הקיסר [[יוסטיניאן]] ומפעילותם של מלכי חבש. הירשברג מצטט את החוקר הגרמני ורנר קסקל המתאר את אישיותו ומדיניותו של יוסף דו נואס: "יוסף מתגלה כבעל עוז נפש ללא חת, כאיש תבונה ומרץ יוצאים מן הכלל... האם הייתה לנגד עיניו תוכנית מדינה ערבית יהודית, שבה יוכל להישען על היהדות... ואולי התקפה על סוריה בפרוץ מלחמה פרסית-ביזנטית בקרוב?"
|