הבדלים בין גרסאות בדף "הטקטיקה והאסטרטגיה האירופית בעת החדשה"

מ
קישור, רווחים
מ (הוספת ה' היידוע)
מ (קישור, רווחים)
'''העת החדשה''' שהתחילה במאה ה-17 ונמשכה עד המאה ה-19 התאפיינה בשלטון מרכזי חזק, שהפך לדומיננטי. הצבא שגויס מ[[ואסל|ואסלים]] בימי הביניים הפך למקצועי. רוב החיילים היו שכירים או חייבי גיוס (במאות ה-17 וה-18 בדרך כלל לא גייסו את האיכרים במספרים גבוהים). תפקידי הקצונה היו שמורים לאצילים. זה השתנה עם [[המהפכה הצרפתית]] ובני כל המעמדות קיבלו את האפשרות להגיע לכל דרגת קצונה, אפילו הגבוהה ביותר.
 
 
==הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-17==
 
עם השיפור ב[[התפתחות כלי הירי|נשק החם]], החיילים סודרו במבנים דמויי משולש או ריבוע במעורבב עם נושאי החניתות. המוסקטרים ירו בדרך כלל במטחים בגלל הירי הלא מדויק.
 
 
==הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-18==
 
על מנת למצות את מלוא כח האש ה[[חיל הרגלים|חיילים הרגלים]] סודרו בשורות וירו שורה אחר שורה. התותחים שימשו בתור רובי צייד ענקים ומספרם לא עלה על 50-60 בארמיה. (בערך יחס של תותח אחד לכל 500-1000 חיילים, תלוי במדינה). הצבאות גדלו ולעתים הגיעו לגודל של 100,000 איש, אם כי בדרך כלל לא עלו על 50,000-60,000.
 
 
==הטקטיקה והאסטרטגיה במחצית הראשונה של המאה ה-19==
 
[[המאה ה-19]] נפתחה עם [[מלחמות נפוליאון]] אחד המאפיינים העיקריים של המלחמות האלה היה הזמן הקצר יחסית שהן ארכו (בדרך כלל כמה חודשים, מקסימום שנה או שתיים) והגידול העצום בצבאות. למשל ב[[קרב לייפציג]] השתתפו מאות אלפי אנשים מכל צד. הצבא הממוצע הגיע לממדים של 100,000 איש בשדה הקרב ובדרך כלל היה בעל 400-500 תותחים. בדרך כלל מספר החיילים הכולל עלה על 200,000 במדינה ממוצעת. במדינות מיליטריסטיות כמו צרפת הגיע לשיא של 800,000 ב-[[1811]]. הדבר הושג בעקבות הנהגת גיוס חובה כללי. תחילה בצרפת ולאחר מכן בכל ארצות אירופה.