קמרה אובסקורה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 61:
[[תמונה:Daguerreotipo.bw.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מצלמת [[דאגרוטיפ]] מהמאה ה-19]]
 
ילד אפס, במרבית ההסברים ההיסטוריים להמצאת ה[[צילום]] מופיעה הקמרה אובסקורה כמבשר הישיר של הצילום, וכמודל המיידי ממנה הוא התפתח. למרות שממציאי הצילום התאימו, למעשה, את הקמרה אובסקורה כך שתכיל את ההליך ה[[כימיה|כימי]] המוכר לנו כ"צילום", חשוב לזכור כי לצילום אין מקור אחיד, או "אב קדמון" אחד וברור, משום שיישומיו הרבים של המדיום אינם מקבלים בקלות את המרות של הגדרה מאוחדת; ניתן, למשל, להגדיר את המאפיין המרכזי של הצילום כאמצעי להכנת מספר רב של העתקים (שעתוקים), ואז הצורה הקודמת שלו יכולה להיות בין סוגי ה[[הדפס]] הקודמים, כגון [[תחריט|תחריט-העץ]] או התגליף. אך אם הצילום מוגדר כאמצעי להעתקה מדויקת של מציאות נצפית, אזי האב הקדמון שלו ימוקם ודאי במגוון רחב של קידודים ויזואליים של החוויה האופטית, שמתוכם מתבלט תפקידה המרכזי של הקמרה אובסקורה.
 
הרעיון לנסות ולקבע את הדימוי שמוקרן על הדופן האחורי של הקמרה אובסקורה עלה כמעט במקביל אצל אנשים רבים במקומות שונים ומרוחקים, מאז העשורים האחרונים של המאה ה-18 ועד ההכרזה הרשמית על המצאת הצילום ב-[[19 באוגוסט]] [[1839]]; "שעתה של ההמצאה [של הצילום] הגיעה ולא אחד בלבד חש בה", כותב [[ולטר בנימין]], "אנשים שללא תלות זה בזה חתרו לאותה מטרה: לקבע את התמונות שנוצרו בתוך הקמרה אובסקורה, אשר היו ידועות לכל המאוחר מאז לאונרדו"{{הערה|1= ולטר בנימין, '''היסטוריה קטנה של הצילום''', תל אביב: הוצאת בבל, תרגום: חנן אלשטיין, 2004, עמ' 7. }}. התשוקה לצלם, או הרצון לתפוס את הדימוי שבקמרה, היו כה נפוצים עד כי פרנסואה ארגו (''Arago''), מי שהכריז על המצאת הצילום בפני האקדמיה הצרפתית למדעים, טען כי "כל מי שהתענג על דימויים אלו [שנוצרים בקמרה אובסקורה] הצטער שאי אפשר לקבע אותם"{{הערה|1= ארגו בנאום בפני האקדמיה למדעים, 7 בינואר 1839, מצוטט אצל: Gernsheim, ''L. J. M. Daguerre'', Dover Pub., 1968, p. 82 }}.