שביתת השידורים בישראל (1987) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''שביתת השידורים''' הייתה [[שביתה]] שארגנה [[אגודת העיתונאים]] ב[[שידור ציבורי|שידור הציבורי]] ב[[ישראל]]. השביתה, שהייתה הארוכה מסוגה, נמשכה 52 ימים בין [[7 באוקטובר]] ל-[[27 בנובמבר]] [[1987]] ובמסגרתה לא פעלו תחנות הרדיו ובטלוויזיה הוצגה בשעות אחר הצהריים והערב רק [[שקופית]] "עיצומים. עמכם הסליחה." ולא שודרו תוכניות עיתונאיות. השביתה פרצה עקב סכסוך על תביעות כספיות וארגוניות של העובדים ב[[רשות השידור]] (שכלל את ערוץ [[הערוץ הראשון|הטלוויזיה הישראלית]] היחיד באותה תקופה ואת תחנות ה[[רדיו]] של [[קול ישראל]]), בהנהגת סניף [[ירושלים]] של אגודת העיתונאים, שמרבית חבריו היו עובדי הרשות. סניף [[תל אביב]], שהתבקש לצרף לשביתה את עובדי ה[[עיתונות כתובה|עיתונות הכתובה]], סירב להענות לדרישה{{הערה|1=[http://www.the7eye.org.il/lexicon/Pages/journalists_association_jerusalem.aspx אגודת העיתונאים בירושלים] באתר [[העין השביעית]]}}.
במשך ימי השביתה הציבור בישראל מילא את החסך בעיקר בשידורי חדשות ברדיו על ידי האזנה לתחנות רדיו זרות, לתחנת "[[קול השלום]]" ובפרט ל[[גלי צה"ל]]. בטלוויזיה מילאו את החלל תחנות הטלוויזיה של [[ירדן]] ו[[לבנון]] ושידורי [[ערוץ 2 הניסיוני]]. משהתארכה השביתה קיבל הערוץ הניסיוני אישור לשדר בתדרים של רשות השידור, דבר שנתפס בעיני השובתים כניסיון מצד הממשלה לשבור את השביתה. הערוץ הניסיוני מיהר להשיג חומרי שידור ולגייס עובדים ובכך תרמה השביתה לגידולו
תום השביתה התמזג עם פרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]], פרק הזמן שנדרש למערכת העיתונאית על מנת להתעשת ולשדר ממוקדי העימות היה ארוך וגרם לסיקור עדיף של הנעשה על ידי עיתונות זרה. בשל השביתה הציבור בישראל לא קיבל מידע על הנעשה בשטחים ועל התסיסה המתרחשת בהם והופתע מעוצמת ההפגנות בראשית האינתיפאדה.
|