המלחמה הכרתית (205 לפנה"ס–200 לפנה"ס) – הבדלי גרסאות

זמן קצר לאחר סיום [[המלחמה המקדוניתהמוקדונית הראשונה]], כשראה פיליפוס כי טובים סיכוייו לנצח את רודוס, כרת ברית עם [[שודד ים|פירטים]] [[אטוליה|אייטולים]] וספרטנים שהחלו להתנפל על אוניות רודיות. הוא אף כונן בריתות עם כמה ערים כרתיות חשובות, כמו הייראפינטה ואולוס. מאחר שאוניותיה של רודוס וכלכלתה נפגעו קשות מהתנפלויות הפירטים, סבר פיליפוס כי ניצחונו על רודוס קרוב לבוא. כדי לזרז את השגת מטרתו נקשר בברית עם המלך ה[[הממלכה הסלאוקית|סלאוקי]] [[אנטיוכוס השלישי|אנטיוכוס הגדול]] נגד [[תלמי החמישי]] מלך [[מצרים התלמית|מצרים]]. מיד אחר כך החל פיליפוס תוקף את נחלות תלמי ואת בעלות בריתה של רודוס ב[[תראקיה]] וסביב [[ים השיש]].

רודוס ובעלות בריתה פרגאמון, קיזיקוס וביזנטיון כינסו ב-[[202 לפנה"ס]] צי מלחמתי משותף, ושנה אחר כך ניצחו את פיליפוס ב[[קרב כיוס (201 לפנה"ס)|קרב כיוס]]. חודשים אחדים לאחר מכן ניצח הצי של פיליפוס את הרודים ב[[קרב לאדה (201 לפנה"ס)|לאדה]]. בעוד פיליפוס בוזז את אדמות פרגאמון ותוקף ערים ב[[קאריה]], פנה אטאלוס מלך פרגאמון לאתונה. הוא הצליח לכונן ברית עם האתונאים, אשר הכריזו מיד מלחמה על המקדוניםהמוקדונים. פיליפוס לא יכול היה להישאר אדיש להתפתחויות החדשות, ותקף את אתונה בים וביבשה. ה[[הרפובליקה הרומית|רומאים]], שלא ראו בעין יפה את מהלכיו בארץ יוון, תבעו ממנו לחדול מהתקפתו, אחרת יתייצבו אף הם למלחמה נגדו. המלך המקדוניהמוקדוני נסוג אחרי שנחל תבוסה מידי הציים של רודוס ופרגאמון, אך לא לפני שהתנפל על העיר [[אבידוס (דרדנלים)|אבידוס]] שלחוף ה[[הלספונטוס]]. אבידוס נפלה לאחר מצור ממושך ורוב אנשיה שלחו יד בנפשם. פיליפוס דחה את האולטימטום הרומי להפסיק את התקפותיו על ערי יוון, ועל כן הרומאים הכריזו עליו מלחמה. כתוצאה מכך נותרו הערים הכרתיות ללא בעלות ברית חזקות, וקנוסוס - הגדולה בערי כרתים - הצטרפה לרודים. לנוכח מאזן הכוחות החדש שנתהווה נאלצו הייראפינטה ואולוס להיכנע ולחתום על הסכם שלום שתנאיו הוכתבו על ידי רודוס וקנוסוס.