מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 14:
| עילה=הפיכה צבאית כנגד הממשל הקומוניסטי באפגניסטן.
| קואורדינטות=
| צד ראשון={{דגל|ברית המועצות}} '''[[ברית המועצות]]'''{{ש}}
[[קובץ:Flag of Afghanistan 1980.svg||22px|]] '''[[אפגניסטן|הרפבוליקה הדמוקרטית של אפגניסטן]]'''{{ש}}
| ראש מדינה ראשון=
| מפקד ראשון={{דגל|ברית המועצות}} '''<u>ראשי הצבא</u>''': {{ש}}
* '''[[דמיטרי אוסטינוב]]'''{{ש}}
* '''סרגי סוקולוב'''{{ש}}
* '''[[דמיטרי יאזוב]]'''{{ש}}
[[קובץ:Flag of Afghanistan 1980.svg||22px|]] '''<u>נשיאים</u>''': {{ש}}
* '''בברק קרמל'''{{ש}}
* '''חאג'י מוחמד חאמקני'''{{ש}}
* '''מוחמד נאג'יבואללה'''
| כוח ראשון='''<u>ברית המועצות</u>''': {{ש}} 115,000
'''<u>אפגניסטן</u>''': {{ש}} 55,000
| צד ראשון-אבידות='''<u>ברית המועצות</u>''': {{ש}} 14,453 הרוגים, 53,753 פצועים, 312 נעדרים ו-100 אזרחים הרוגים
'''<u>אפגניסטן</u>''': {{ש}} 18,000 אנשי צבא הרוגים 600,000-2,000,000 אזרחים הרוגים, 7 מיליון פליטים ו-2 מיליון פצועים
| צד שני=[[קובץ:Flag of Jihad.svg|22px]]'''[[מוג'אהדין|קואליציית המוג'הדין סונים]]'''{{ש}}
'''בתמיכת''':{{ש}}
{{דגל|ארצות הברית}}'''[[ארצות הברית]]'''{{ש}}{{דגל|הממלכה המאוחדת}}'''[[הממלכה המאוחדת]]'''{{ש}}{{דגל|פקיסטן}}'''[[פקיסטן]]'''{{ש}}{{דגל|סין}}'''[[סין]]'''{{ש}}{{דגל|ערב הסעודית}}'''[[ערב הסעודית]]'''
----
'''[[מוג'אהדין]] שיעים'''{{ש}}
'''בתמיכת''':{{ש}}
{{דגל|איראן}}'''[[איראן]]{{ש}}
| ראש מדינה שני =
| מפקד שני='''<u>ראשי המוג'הדין</u>''': {{ש}}
* '''אחמד שאה מסעוד'''
* '''בורהנודין רבאני'''
* '''עבדול האק'''
* '''אסמעיל קאהן'''
* '''גולבודין האקמטיאר'''
* '''ג'לאלעודין חאקאני'''
* '''[[עבדאללה עזאם]]'''
| כוח שני=200,000-250,000 לוחמי [[מוג'אהדין]]
| צד שני-אבידות=75,000-90,000 הרוגים ולפחות 75,000 פצועים מה[[מוג'אהדין]]
שורה 50:
| מפה=[[קובץ:SovietInvasionAfghanistanMap.png|250px|מפת הפלישה לאפגניסטן]]
}}
'''מלחמת אפגניסטן''' היא מלחמה שערכה [[ברית המועצות]] באפגניסטןב[[אפגניסטן]] כנגד מורדים אנטי [[מרקסיזם|מרקסיסטיים]] שביקשו להפיל את [[ממשלה|ממשלת]] אפגניסטן. המלחמה נמשכה 10 שנים, מ־[[1979]] עד [[1989]].
 
בעקבות מרידות של גורמים [[אסלאם|איסלאמייםאסלאמיים]] כנגד השלטון [[קומוניזם|הקומוניסטי]] ב[[קאבול]], שנתמך מראשיתו על ידי ברית המועצות, החליטה האחרונה להושיט עזרה למשטר זה ולמנוע את התמוטטותו. העזרה החלה בייעוץ צבאי ומשלוחי [[נשק]], וב־[[25 בדצמבר]] [[1979]] פלשו כוחות [[צבא]] גדולים לאפגניסטן והחלו בלחימה פעילה במורדים.
 
עצרת [[האומות המאוחדות]] גינתה פלישה זו, ובהחלטת עצרת האו"ם מס' 37 מיום [[29 בנובמבר]] [[1983]], הוצהר כי על ברית המועצות להסיג את כוחותיה מאדמת אפגניסטן.
שורה 77:
 
מן הראוי לציין כי משטרי ברית המועצות ואפגניסטן עמדו ביחסים דיפלומטיים ידידותיים. כ-400 יועצים צבאיים סובייטיים שהו באפגניסטן כבר ממאי 1978. ביולי 1979 שלחה ברית המועצות גדוד מוצנח לעזרת המשטר האפגני שביקש זאת.
עם התגברות התקיפות של המורדים, שהסתייעו במדינות זרות, פרסה ברית המועצות את הארמייההארמיה ה-40 באפגניסטן בעקבות בקשת ממשלתה. ארמייהארמיה זו הורכבה משתי דיוויזיותדיביזיות חי"ר, דיוויזיהדיביזיה מוצנחת, בריגדת הסתערות ושני רגימנטים ממוכנים עצמאיים.
 
==כניסת הכוחות הסובייטיים==
שורה 110:
הכוחות הלוחמים מצד האפגנים היו בעיקרם שבעה ארגונים איסלאמיים. מתוכם ארבעה נחשבו לקיצוניים דתיים: ארגוניהם של גולבודין חקמטייאר, חאליס, בורחאנודין רבאני וסאייף, ואילו שלושה כמתונים יחסית: ארגוניהם של נבי, גיילאני ומוג'דאדי. לוחמי המוג'הידין ראו בלחימתם שליחות דתית ומלחמה קדושה למען [[אללה]], ונלחמו באומץ רב.
 
במאי [[1985]] התאחדו שבעת ארגוני המורדים למאבק משותף בסובייטים, והחלו פועלים בסביבות קאבול תוך שהם משגרים מטחי [[קטיושה|קטיושות]] כנגד מטרות הממשל הקומוניסטי. כישלון הסוביטיים בדיכוי המרידה, השגת תמיכה בינלאומית לעמדותיהם או שיקום הצבא האפגני התבררו כדורשים מעורבות צבאית מלאה שלה במלחמה במורדים. ברית המועצות החלה מפעילה כוחות אוויריים מאסיבייםמסיביים ב"הפצצות שטיח" בהרים ותקיפות של מסוקי [[Mi-24 הינד|מיל Mi-24]] אך ללא תועלת בהשגת הכרעה.
 
===ממשלת נג'יבאוללה והנסיגה===
שורה 116:
ממשלתו של קרמאל הייתה חלשה ובלתי יעילה, והוא הוחלף במאי 1986 במוחמד נג'יבאוללה, לשעבר ראש המשטרה החשאית. נג'יבאוללה חוקק חוקה חדשה בנובמבר אותה שנה, בה בוססה שיטה רב מפלגתית, חופש הביטוי ועדיפות ל[[שריעה]] על פני החוק החילוני. הוא גם החל ב-1987 במדיניות של "פיוס לאומי", כפי שייעצו לו בכירים במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אך מדיניות זו לא עזרה לביסוס שלטונו או השגת משא ומתן עם המורדים.
 
משא ומתן חשאי לנסיגה סובייטית מאפגניסטן החל כבר ב-1982. ב-1988, חתמו ממשלות פקיסטן ואפגניסטן בתיווך המעצמות בז'נבה על פשרה בסכסוכים ביניהן, שהקרינו עד אז גם על המלחמה באפגניסטן. כך הצליח נג'יאוללה ליצבלייצב במידת מה את האקלים הפוליטי באפגניסטן, די והותר לשם תחילת נסיגת הסובייטים שהוכרזה ב-[[20 ביולי]] [[1987]].
ההסכם בז'נבה גם ביסס את אי התערבות ארצות הברית וברית המועצות בפקיסטן ואפגניסטן, בהתאמה, והציב יעד לנסיגה מלאה סובייטית ב-[[15 בפברואר]] [[1989]].
שורה 123:
 
==תוצאות==
למלחמה באפגניסטן הייתה השפעה ניכרת על הפוליטיקה הפנימית בברית המועצות. היא הייתה אחד הגורמים העיקריים להתגברות אי שביעות הרצון מהמשטר הקומוניסטי בשנות השמונים, והעלתה אל פני השטח מחלוקות דתיות, אתניות ולאומיות בקרב האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ברפובליקות האסיאתיותהאסייתיות של ברית המועצות. בצבא האדום פשטה דמורליזציה בשל הלוחמה השוחקת בתוך אוכלוסייה אזרחית. גורמים אלו היו זרזים להתפרקותה של ברית המועצות.
 
משטרו של נג'יבאוללה המשיך להתמודד עם מלחמת האזרחים באפגניסטן, עד שנפל ב-[[1992]] והוחלף במשטר ה[[טאליבן]]. אפגניסטן ניזוקה קשות: ייצור הדגן ירד ב-3.5% בכל שנה בממוצע בין 1978-1990 בשל הלחימה, הרס התשתית ובצורות. נסיונות סובייטיים לריכוז ה[[חקלאות]] ב[[קולחוז|קולחוזים]] לא עלו יפה ותרמו גם הם לירידה בגידולים.
 
==לקריאה נוספת==
* לסטר גראו ומיכאל גראס, '''המלחמה הסובייטית באפגניסטן''', מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, 352 עמ'.
 
==ראו גם==