הבחירות לכנסת השלישית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור פנימי, דיוק
נפשו
שורה 101:
כאשר שב בן-גוריון לשולחן הממשלה ב-[[21 בפברואר]] [[1955]] היה ברור כי ימיו של שרת בתפקיד ספורים. בן-גוריון זכה בתפקיד שר הביטחון, לאחר ש[[פנחס לבון]] נאלץ לעזוב את המשרד בגלל מעורבותו ב[[העסק הביש|עסק הביש]]. "העסק הביש" עתיד היה להטיל את צילו גם על מערכות הבחירות הבאות, אך לעת עתה נותר בעיקרו סמוי מידיעת הציבור הישראלי. ברור היה כי בן-גוריון יעמוד בראש רשימת מפא"י לבחירות, והחודשים האחרונים לכהונת הממשלה התאפיינו בסכסוכים בינו ובין ראש הממשלה שרת, לו היה כביכול כפוף.
 
ערב הבחירות נתן בית המשפט המחוזי ב[[תל אביב]] את פסק הדין בעניינו של [[ישראל קסטנר]]. במשפט הואשם [[מלכיאל גרינוולד]] בהוצאת דיבתו של קסטנר, אך סניגורו של גרינוולד, [[שמואל תמיר]], הצליח להפוך את המשפט למשפטו של קסטנר, שהיה מאנשי ממסד מפא"י, ושל משטר [[מפא"י]] בכללו, אשר לא עשה כביכול את המרב להצלת יהודי אירופה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי קסטנר "מכר את נשמתונפשו לשטן". על רקע פסק הדין הגישה [[תנועת החרות|חרות]] [[הצבעת אי אמון|הצעת אי אמון]] בממשלה, ב-[[28 ביוני]] [[1955]]. [[הציונים הכלליים]], שהיוו את המפלגה השנייה בגודלה בכנסת, והיו שותפים בקואליציה, נמנעו מהצבעה, וסירבו לדרישתו של ראש הממשלה משה שרת להתפטר מן הממשלה. שרת הגיש את התפטרות הממשלה, והקים מיד ממשלת מעבר בלי הציונים הכלליים.
 
==מערכת הבחירות==