ברנאר אינו – הבדלי גרסאות

|שם=ברנאר אינוהינו

|כתובית=ברנאר אינוהינו לוחץ את ידו של [[מרקוס סראנו]], מנצח הקטע ה-18 בטור דה פראנס 2005

'''ברנאר אִינוֹהינוֹ''' (ב[[צרפתית]]: '''Bernard Hinault''') {{כ}} (נולד ב-[[14 בנובמבר]] [[1954]]) הוא [[רוכב אופניים]] [[צרפת]]י מפורסם, הידוע בכך שניצח חמש פעמים במרוץ ה[[טור דה פראנס]]. אינוהינו הוא אחד מחמישה רוכבים שניצחו בכל שלושת ה[[גרנד טורס]] והיחיד שניצח בכולם יותר מפעם אחת.

אינוהינו ניצח חמש פעמים בטור דה פראנס, פעמיים סיים שני וניצח ב־28 קטעים במרוץ מתוכם 13 קטעים היו [[מרוץ נגד השעון]]. אינוהינו נחשב בעיני פרשנים רבים לרוכב מוכשר ביותר ועומד בשורה הראשונה עם מנצחי הטור שלהם חמישה ניצחונות לפחות: [[מיגל אינדוראין]], [[אדי מרקס]] ו[[ז'ק אנקטיל]]. אינוהינו הוא היחיד מבין כולם שסיים כל טור דה פראנס בו השתתף במקום הראשון או השני.

אינוהינו מכונה ''' Le Blaireau''' ([[גירית מצויה|הגירית]]) בגלל הנטייה המיוחסת לחיה שלא לשחרר את טרפה. לאורך הקריירה שלו, אינוהינו היה ידוע באופיו: עצמאי, ממהר לתקוף ולהגיב בעוצמה. עם זאת, בראיון שערך איתו אמר אינוהינו כי מקור השם אינו באופייה של החיה אלא בכינוי חיבה שנתן לו רוכב אופניים צעיר.

אינוהינו נולד ב[[איפיניאק]] (Yffiniac) שבמחוז [[ברטאן]] בצפון מערב צרפת. הוא הפך מקצוען בשנת 1974. בעצת המנהל הספורטיבי של הקבוצה, אינוהינו לא הצטרף לטור דה פראנס בשנותיו הראשונות כמקצוען. ב־1977 הדהים אינוהינו את הסבב המקצועני כשניצח במרוץ [[דופינה ליברה]] כשהוא משאיר מאחור מועמדים לניצחון בטור כ[[ברנאר תבנה]]. אינוהינו התרסק במהלך המרוץ במהלך ירידה מהירה אך עלה שוב על אופניו ורכב לניצחון.

על מנת להתכונן לטור של [[1978]] רכב אינוהינו ב[[וואלטה אספניה]] וניצח במרוץ. מעט לפני הטור ניצח אינוהינו באליפות הלאומית של צרפת. אינוהינו ניצח בטור כאשר הוא שומר על ההובלה מהקטע האחרון שנערך נגד השעון. לאחר שני ניצחונות אלה הוכתר אינוהינו על ידי התקשורת כרוכב הצרפתי הגדול הבא. אינוהינו ניצח גם את הטור של 1979.

בטור דה פראנס של [[1980]] נאלץ אינוהינו לפרוש בזמן שהוביל את המרוץ עקב פציעה בברך. הוא התאושש ושב לנצח באותה שנה באליפות העולם.

בשנה שלאחר מכן, כשהוא לובש את [[חולצת הקשת בענן]] ניצח במרוץ [[פריז - רובא]] ובטור דה פראנס של [[1981]]. ב-[[1982]] ניצח שוב בטור ובשנת [[1983]] נאלץ שוב לפרוש עקב בעיות בברכיים. העדרויות אלה איפשרו לבן קבוצתו, [[לורן פיניון]] לתפוס את הבמה ולהוביל את הקבוצה. בטור של [[1984]] ניצח פיניון כשאינוכשהינו מסיים שני בהפרש של 10 דקות.

שנת [[1985]] הייתה שנה קשה יחסית לאינולהינו, שהתרסק בתחילתה. בטור של 1985 הוא ניצח, וסגנו היה בן קבוצתו, הרוכב האמריקאי [[גרג למונד]], שטען כי יכול היה לנצח במרוץ אך מנהלה הספורטיבי של הקבוצה שיקר לו והכריח אותו לחכות לאינולהינו, דבר שעלה לו בניצחון.

בטור של [[1986]] חזר אינוהינו, הפעם לכאורה לעזור ללמונד לנצח. אינוהינו רכב באגרסיביות ותקף רבות, כשהוא טוען כי הוא עושה זאת על מנת להדוף מתחרים וברור לו שלמונד ינצח. בשלב שנערך באלפ דואז', תקף אינוהינו מוקדם ויצר פער גדול שגרם ללמונד לרדוף אחריו. אינוהינו טען כי למונד יוכל לסגור את הפער בהמשך. למונד ניצח בטור של 1986.

לזכות אינוהינו נזקפים יותר מ־200 ניצחונות ב 12 שנים. הוא ניצח ב[[ג'ירו ד'איטליה]] בשנים 1980, 1982 ו־[[1985]]. ב[[וואלטה אספניה]] ב־1978 וב־1983. ניצחונו הזכור ביותר הוא ב[[מרוץ אופניים חד־יומי|מרוץ הקלאסי]], [[ליאז' - בסטון - ליאז']], בו נתן הופעה נדירה: אינוהינו תקף בשלב מוקדם ורכב מרבית המרוץ לבדו. הוא ניצח וסיים כ־10 דקות לפני הרוכב הבא.

אינוהינו שלט ב[[דבוקה]] וכונה "הבוס של הפלוטון" או ה"פטרון". בשביתת הרוכבים של 1978, שנועדה למנוע שלב מפוצל (שלב בו הרוכבים רוכבים קטע בבוקר וקטע אחר הצהריים) לקח אינוהינו חלק בולט בהנהגת הרוכבים. אינוהינו שלט בדבוקה באופן בלתי מעורער. לעתים החליט כי "היום לא יהיו התקפות כי מחר יש שלב קשה" וכלל הרוכבים הדבוקה היו מצייתים. אינוהינו זכה לכבוד רב, אך גם לפחד בגלל אופיו. לקהל הצטייר אינוהינו כשחצן, מרוחק וביישן שהתרחק מאמצעי התקשורת. כשהתבקש בראיון לתת תשומת לב רבה יותר לקהל, השיב כי הוא מתחרה על מנת לנצח ולא לרצות אנשים.

לאחר פרישתו ב 1986, חזר אינוהינו לחוותו בברטאן ובמקביל עבד בחברה המארגנת של הטור, כרוכב עבר המברך את מקבלי הפרסים והחולצות , תפקיד בו הוא עדיין מופיע (2010) . אינוהינו שימש כיועץ ליצרנית האופניים לוק ועזר בפיתוח דוושות המתחברות לנעל הרוכב.

{{מיון רגיל:אינוהינו, ברנאר}}