הסכסוך בצפון אירלנד – הבדלי גרסאות

קמפיין "זכויות האזרח" בצפון אירלנד, שעוצב בדמות תנועת זכויות האזרח האמריקאית של [[מרטין לותר קינג]] ואחרים, שאמנם לא היה חלק מהצרות עצמן, נחשב בעיני חלק מקהילת תומכי האיחוד כנקודת ההתחלה של הצרות. לטענם התנועה הובילה לחוסר יציבות של הממשל וליצירת חלל שהתמלא מאוחר יותר על ידי קבוצות פרא-צבאיות. אחרים, רובם לאומנים אך לא רק, אינם מסכימים וטוענים שקמפיין זכויות האזרח היה תגובה לשיטת ממשל מושחתת, כשל שלטוני שגרם לקריסת הסדר הציבורי והחוק שהתגלם בצרות. כולם מסכימים שהצרות כוללות את [[יום ראשון העקוב מדם]], [[יום שישי העקוב מדם]], [[מעצר|מעצרים]] ללא משפט, השעיית ממשלת שלטון הבית של סטורמונט, שנשלטה בעיקר על ידי תומכי האיחוד, מערכות אלימות של הארגונים הפרא-צבאיים, כולל הפיצוצים בדבלין ומונאגהאן (אם כי יש הסוברים שאלו לא בוצעו על ידי ארגונים פרא-צבאיים אלא על ידי בוגדים בשירות השירות החשאי הבריטי), פיצוץ ''La Mon'', הריגת [[לואי מאונטבטן]] ומשפחתו, ההתנקשות בסר כריסטופר יוארט-ביגס, שהיה בזמנו השגריר הבריטי באירלנד, נסיוןניסיון ההתנקשות בראש ממשלה [[מרגרט תאצ'ר]] ורוב הקבינט שלה בפיצוץ מלון ב[[ברייטון]], ההתנקשות באיראיי ניאב, ונסיוןוניסיון ההתנקשות בג'ון דייוויד טיילור, הפיצוצים באניסקילן ואומהה, שביתות הרעב בכלא מייז, הקמת ארגון "אנשי השלום" (שמייסדותיו [[מייריד קוריגן]] ו[[בטי ויליאמס]] זכו ב[[פרס נובל לשלום]]), הפיצולים ב-IRA ולבסוף [[הסכם בלפאסט]].