קלמנט גרינברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 12:
ב"פרטיזן רוויו" החל גרינברג לכתוב ביקורת אמנות, וכאן הוא פרסם רבים ממאמריו הנודעים. תרומתו של גרינברג הייתה בניסוח [[מודרניזם אירופי|המודרניזם האירופי]] ו[[מודרניזם אמריקאי|האמריקאי]] כפי שהוא תפש אותם - כתנועה אמנותית השואפת לבדוק את גבולות המדיום, את יחסי הצורה, הצבע והרקם שבאמנות. זו היא "אמנות לשם אמנות". בכתיבתו זו הוא עיצב את מה שניתן לתאר כ"מצע התאורטי של המודרניזם".
 
במאמר "[[אוונגרד וקיטש]]" ([[1939]]) מניח גרינברג תשתית תאורטית לפסילתו של הקיטש האמנותי. גרינברג תפש את האמנות המודרנית כ[[אוונגרד]] אמנותי נע, ואילו ה[[קיטש]] נתפש כחיקוי אשר לוקח את השגי האוונגרד ומדרדר אותם. דרדור זה אינו רק שאלה של טעם אמנותי כי אם נסיוןניסיון לתפיסה מוסרית: "הקיטש הוא התגלמות כל המלאכותי בחיים העכשווים. הקיטש מתיימר לא לתבוע דבר מצרכניו מלבד כספם - אפילו לא את זמנם." (אוונגרד וקיטש, תרגום: אלינור ברגר).
 
ב"לקראת [[לאוקון (ספר)|לאוקון]] חדש" ([[1940]]) מציג גרינברג את תפיסתו לגבי [[ציור מודרניסטי|הציור המודרניסטי]]. גישתו דוגלת בטהרנות של כל מדיום אמנותי. לכל מדיום כזה מאפיינים ייחודיים אותם הוא צריך לחקור ולבחון. לדוגמה ה[[נראטיב]] בספורת, ה[[קומפוזיציה]] והנחת הצבע בציור, ועוד. האמנות המופשטת נתפשת בעיני גרינברג כשיא של השגי האמנות. את הביטוי לאמונתו מצא גרינברג באמנות של [[אסכולת ניו יורק]] ובציור של [[ג'קסון פולוק]] בפרט.