קלמנט גרינברג – הבדלי גרסאות

ב"פרטיזן רוויו" החל גרינברג לכתוב ביקורת אמנות, וכאן הוא פרסם רבים ממאמריו הנודעים. תרומתו של גרינברג הייתה בניסוח [[מודרניזם אירופי|המודרניזם האירופי]] ו[[מודרניזם אמריקאי|האמריקאי]] כפי שהוא תפש אותם - כתנועה אמנותית השואפת לבדוק את גבולות המדיום, את יחסי הצורה, הצבע והרקם שבאמנות. זו היא "אמנות לשם אמנות". בכתיבתו זו הוא עיצב את מה שניתן לתאר כ"מצע התאורטי של המודרניזם".

 

 

ב"לקראת [[לאוקון (ספר)|לאוקון]] חדש" ([[1940]]) מציג גרינברג את תפיסתו לגבי [[ציור מודרניסטי|הציור המודרניסטי]]. גישתו דוגלת בטהרנות של כל מדיום אמנותי. לכל מדיום כזה מאפיינים ייחודיים אותם הוא צריך לחקור ולבחון. לדוגמה ה[[נראטיב]] בספורת, ה[[קומפוזיציה]] והנחת הצבע בציור, ועוד. האמנות המופשטת נתפשת בעיני גרינברג כשיא של השגי האמנות. את הביטוי לאמונתו מצא גרינברג באמנות של [[אסכולת ניו יורק]] ובציור של [[ג'קסון פולוק]] בפרט.