אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות

אך הקיסר לא רצה לשמוע על כך בטענו שנפוליאון הוא אויב הכנסייה האורתודוקסית. המלחמה נמשכה: הקרבות בפולטוסק ופרייסיש-אילאו (ראשית [[1807]]) נגמרו אמנם בתיקו, אך ב[[קרב פרידלנד]] ([[13 ביוני|13]]-[[14 ביוני]] [[1807]]) נפוליאון היכההכה את הרוסים שוק על ירך והציע להם הצעת שלום וברית נדיבה. לזה הקיסר כבר לא יכול היה לסרב, וב-[[25 ביוני]] [[1807]] נחתם [[שלום טילזיט]]. אלכסנדר הוקסם מנפוליאון, אשר היה אמן הדיפלומטיה כשם היה אמן המלחמה. הוא נתן לאלכסנדר יד חופשית לגבי [[פינלנד]], [[בסרביה]], [[נסיכות מולדובה]] ו[[ולאכיה]] וצייר בפניו תוכנית ארוכת-טווח לחלוקה של העולם לספרות השפעה רוסית וצרפתית. הייתה זו הצעה שאי-אפשר היה לסרב לה, ואלכסנדר אכן לא סירב.

זמן לאחר מהפך כפול זה החל להתרחש מהפך שלישי בדעותיו של אלכסנדר: אם קודם לכן היה ליברל (ולו באופן חלקי), הרי שמעתה הוא נטה יותר ויותר לכיוון ה[[שמרנות]] והתקרב מאוד לשר הביטחון שלו [[אלכסיי ארקצ'ייב]]. בין הסיבות לכך היו נסיוןניסיון למהפכה בקרב קציני הצבא ונפילתו תחת השפעתו של הקנצלר ה[[אוסטריה|אוסטרי]] ה[[שמרנות|שמרן]] [[מטרניך]]. אף על פי כן, אלכסנדר עדיין טען כי "את החירות יש להגביל רק בגבולות הסדר"; רק בשלהי שנת [[1820]], עת התחוללו מהומות ב[[פיימונט]] וב[[נאפולי]], ורוח של מהפכה ריחפה מעל אירופה כולה, הושלם סופית מעברו מהמחנה הליברלי למחנה השמרני, מה שהתבטא בכך, שאלכסנדר הטיל פיקוח חמור על האוניברסיטאות ברוסיה ואסר על קיומם של מועדונים פוליטיים, מה שגרם לתסיסה בקרב ה[[אליטה אינטלקטואלית|אינטליגנציה]].

ב-[[1 בדצמבר]] [[1825]] אלכסנדר מת בנסיבות מסתוריות בעיר הדרומית [[טגנרוג]] שלחופי [[ים אזוב]]. מיד לאחר מותו נוצר מצב של אינטררגנום, כיוון שהיורש של הקיסר חסר הילדים היה אחיו השני [[קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|קונסטנטין]], אך הלה ויתר על כס המלוכה לטובת אחיו הצעיר והלא-אהוד [[ניקולאי הראשון|ניקולאי]]. אי-הוודאות שנוצרה הובילה לנסיוןלניסיון הפיכה מצד קבוצה של קציני-צבא מהפכניים, הידועים בהיסטוריה המודרנית בתור [[הדקבריסטים]], אך מרידה זו דוכאה במהרה על ידי ניקולאי.