אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תבנית {{מונרך}} בתבנית {{מנהיג1}}
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3, \1הכ\2\3
שורה 69:
נפוליאון מצדו התנהג כאילו לא ידע על נטיותיו של הקיסר כנגדו. הוא תמיד ניסה לכרות עמו ברית בטענה כי רוסיה וצרפת הן בעלות-ברית טבעיות וגאוגרפיות, אך הקיסר סירב בעקשנות לכך והמשיך להילחם בנפוליאון במסגרת הברית עם [[אוסטריה]], ולאחר [[קרב אוסטרליץ|התבוסה באוסטרליץ]] ([[2 בדצמבר]] [[1805]]) - עם [[פרוסיה]]. נפוליאון מצדו כבש את פרוסיה בסערה בשנת [[1806]] והשמיד את צבאה בקרבות ינה ואאוארשטדט, הגיע עד [[פולין]] ושם נפגש עם הצבא הרוסי. במקביל לכך, הוא ניסה לעורר את הפולנים, הטורקים והפרסים לתקוף את רוסיה, על-מנת להחלישה, ובחצר הקיסר עצמה רבו הקולות שקראו לשלום.
 
אך הקיסר לא רצה לשמוע על כך בטענו שנפוליאון הוא אויב הכנסייה האורתודוקסית. המלחמה נמשכה: הקרבות בפולטוסק ופרייסיש-אילאו (ראשית [[1807]]) נגמרו אמנם בתיקו, אך ב[[קרב פרידלנד]] ([[13 ביוני|13]]-[[14 ביוני]] [[1807]]) נפוליאון היכההכה את הרוסים שוק על ירך והציע להם הצעת שלום וברית נדיבה. לזה הקיסר כבר לא יכול היה לסרב, וב-[[25 ביוני]] [[1807]] נחתם [[שלום טילזיט]]. אלכסנדר הוקסם מנפוליאון, אשר היה אמן הדיפלומטיה כשם היה אמן המלחמה. הוא נתן לאלכסנדר יד חופשית לגבי [[פינלנד]], [[בסרביה]], [[נסיכות מולדובה]] ו[[ולאכיה]] וצייר בפניו תוכנית ארוכת-טווח לחלוקה של העולם לספרות השפעה רוסית וצרפתית. הייתה זו הצעה שאי-אפשר היה לסרב לה, ואלכסנדר אכן לא סירב.
 
אולם עד מהרה החל אלכסנדר להתפכח מאשליותיו לגבי נפוליאון - הצרפתים נשארו בפרוסיה, והרוסים על הדנובה, כאשר שני הצדדים האשימו האחד את השני בהפרת הסכם השלום. פגישה שנערכה בין שני הקיסרים בארפורט שבתורינגיה ב-[[1808]] אמנם הובילה להסכם על כיוון מדיני משותף, אך אלכסנדר הבין, שנפוליאון אינו חש מחויבות כלפי התוכנית לחלוקת העולם שהוא הגה וכי הוא השתמש בה כאמצעי להסחת דעתו בזמן שהוא בנה וחיזק את השפעתו באירופה. לכן הוא החליט כי הוא מצידו גם יתייחס לברית עם נפוליאון כאל אמצעי פוליטי בלבד ולא כאל ברית בין אחים. כך, הוא ניצל את בריתו עם נפוליאון כדי לפלוש ל[[שבדיה]] בשנת [[1809]] ולקרוע ממנה את [[פינלנד]], וכדי לקרוע את [[בסרביה]] מידי [[האימפריה העות'מאנית]] ב-[[1812]].
שורה 86:
לאחר כיבוש מוסקבה החליט אלכסנדר שיש לו צו מן השמים להחזיר את השלום לאירופה ולהביס את נפוליאון. רגשותיו הדתיים של אלכסנדר התעצמו בסתיו [[1813]], עת פגש את הברונית דה קרודנר; לאחר פגישה זו כל פעולותיו, בין האישיות ובין המדיניות, היו אפופות מעטה של צדקנות [[מיסטיקה|מיסטית]].
 
זמן לאחר מהפך כפול זה החל להתרחש מהפך שלישי בדעותיו של אלכסנדר: אם קודם לכן היה ליברל (ולו באופן חלקי), הרי שמעתה הוא נטה יותר ויותר לכיוון ה[[שמרנות]] והתקרב מאוד לשר הביטחון שלו [[אלכסיי ארקצ'ייב]]. בין הסיבות לכך היו נסיוןניסיון למהפכה בקרב קציני הצבא ונפילתו תחת השפעתו של הקנצלר ה[[אוסטריה|אוסטרי]] ה[[שמרנות|שמרן]] [[מטרניך]]. אף על פי כן, אלכסנדר עדיין טען כי "את החירות יש להגביל רק בגבולות הסדר"; רק בשלהי שנת [[1820]], עת התחוללו מהומות ב[[פיימונט]] וב[[נאפולי]], ורוח של מהפכה ריחפה מעל אירופה כולה, הושלם סופית מעברו מהמחנה הליברלי למחנה השמרני, מה שהתבטא בכך, שאלכסנדר הטיל פיקוח חמור על האוניברסיטאות ברוסיה ואסר על קיומם של מועדונים פוליטיים, מה שגרם לתסיסה בקרב ה[[אליטה אינטלקטואלית|אינטליגנציה]].
 
==מותו==
ב-[[1 בדצמבר]] [[1825]] אלכסנדר מת בנסיבות מסתוריות בעיר הדרומית [[טגנרוג]] שלחופי [[ים אזוב]]. מיד לאחר מותו נוצר מצב של אינטררגנום, כיוון שהיורש של הקיסר חסר הילדים היה אחיו השני [[קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|קונסטנטין]], אך הלה ויתר על כס המלוכה לטובת אחיו הצעיר והלא-אהוד [[ניקולאי הראשון|ניקולאי]]. אי-הוודאות שנוצרה הובילה לנסיוןלניסיון הפיכה מצד קבוצה של קציני-צבא מהפכניים, הידועים בהיסטוריה המודרנית בתור [[הדקבריסטים]], אך מרידה זו דוכאה במהרה על ידי ניקולאי.
 
מותו של אלכסנדר נותר אפוף מסתורין עד ימינו. זמן לא רב לאחר מותו החלו נפוצות ברוסיה שמועות, שהקיסר לא מת אלא התפטר, וכי [[נזיר]] סיבירי בשם פיודור הוא-הוא אלכסנדר הראשון. ברם, תאוריית קשר זו לא אומתה מעולם, אם כי נפוצו שמועות שכאשר נפתח קברו בעת השלטון ה[[ברית המועצות|סובייטי]] , הוא היה ריק.