אדמונד הוסרל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 26:
רק ב-1884 הוא החל להאזין להרצאותיו של [[פרנץ ברנטאנו]] על [[פסיכולוגיה]] ו[[פילוסופיה]]. ברטאנו הרשים אותו מאד, והוא החליט להקדיש את חייו לפילוסופיה. הוסרל למד בתחילה איתו, ואז ב-1886 באוניברסיטת הלה עם קרל סטומפ, תלמיד של ברנטאנו. תחת השגחתו כתב את "על מושג המספר" (1887), חיבור שיהיה בסיס לחיבורו הגדול, "הפילוסופיה של ה[[אריתמטיקה]]" (1891).
 
בחיבורים ראשונים אלה הוא ניסה לחבר בין המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה כשמטרתו העיקרית היא לספק בסיס חזק למתמטיקה. הוא מנתח את התהליך הפסיכולוגי הנצרך על מנת להגיע למושג ה[[מספר]], ואז מנסה לבנות תאוריה שיטתית על ניתוח זה. בנסיוןבניסיון זה הוא משתמש במספר שיטות שלמד ממוריו. מוויירשטרס הוא קיבל את הרעיון שאנו מגיעים למושג המספר על ידי [[מנייה|ספירה]] של מספר מסוים של חפצים. מברטאנו ושטומפף הוא לוקח את ההבחנה בין הצגה "מתאימה" ו"לא מתאימה". הוסרל מסביר זאת באופן הבא: אם אתה עומד מול בית, יש לך את צורת ההצגה המתאימה של הבית. לעומת זאת אם אתה מחפש את הבית, ונותנים לך הוראות כיצד להגיע אליו, אז הוראות אלה הן הצגות לא מתאימות. במלים אחרות, יש לך הצגה מתאימה של משהו רק אם הוא נמצא למעשה, והצגה לא מתאימה (או סימבולית, מילה שהוא משתמש בה גם כן), אם אתה רק מסמל את הדבר הזה בצורות שונות.
 
אלמנט חשוב אחר שהוסרל לקח מברנטאנו הוא של '''התכוונות''', והוא הרעיון שהמאפיין העיקרי של ה[[תודעה]] היא שהיא תמיד מכוונת. ברנטאנו ראה את ההתכוונות כמאפיין העיקרי של דברים מנטליים בניגוד לדברים פיזיים. לכל תופעה מנטלית, לכל אירוע פסיכולוגי, יש תוכן שמכוון כלפי דבר מסוים. לכל [[אמונה]], רצון וכן הלאה קיים דבר כלשהו שהם '''עליו''': הדבר בו מאמינים, הדבר אותו רוצים. ברנטאנו השתמש בביטוי "חוסר קיום מכוון" על מנת לאפיין את האובייקטים של ה[[חשיבה|מחשבה]] ב[[מוח]]. לעומת זאת לתופעות פיזיות, אין כל מכוונות.