פרננדו השני, מלך אראגון – הבדלי גרסאות

שנות חייו המאוחרות של פרננדו השני הוקדשו למחלוקות עם [[מלכי צרפת]] בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה [[המלחמות האיטלקיות]]. ב-1494 פלש [[שארל השמיני, מלך צרפת|שארל השמיני]] מצרפת לאיטליה וגירש את דודנו של פרננדו, [[אלפונסו השני, מלך נפולינאפולי|אלפונסו השני]], מכס מלכות נפולינאפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על-מנת לגרש את הצרפתים עד [[1496]] ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב-[[1501]], לאחר מות [[פרננדו השני, מלך נפולינאפולי]] ועלייתו של דודו [[פדריקו הרביעי, מלך נפולינאפולי|פדריקו]] לכס הנפוליטני, חתם פרננדו מאראגון על הסכם עם [[לואי השנים עשר, מלך צרפת]], יורשו של שארל השמיני, שזה עתה סיים לממש את תביעותיו ל[[דוכסות מילנו]], ולפיו יחולק השטח ביניהם כשנפולי, [[קמפניה]] ו[[אברוצו]] יעברו לשלטון צרפתי ופרננדו יקבל את [[פוליה]] ו[[קלבריה]]. ההסכם התפרק במהרה ובמהלך השנים שבאו אחריו לחם [[גונזלו פרננדז מקורדובה]], מצביאו הדגול של פרננדו, במלך צרפת, עד שכבש מידיו את נאפולי ב-[[1504]].