רישום זכויות במקרקעין בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: עות'מאני
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1יישום\2
שורה 58:
הבעיות העיקריות איתם התמודד השלטון הבריטי החדש בנושא הקרקעות היו התחמקות בעלי קרקעות מרישום, על מנת להימנע מתשלום [[מס]], הבעלות המשותפת ('משעא') על קרקעות, והעדר תוקף מספיק בנושא הבעלות על הקרקעות, שהתבססה על רישום שטרות הקניין ללא וידוא של אמיתותם. מגרעות אלו גרמו סכסוכים רבים בנושאי קרקעות, הקשו על פיתוח החקלאות בארץ, וכן מנעו גביית מס מהשלטון הבריטי. בבדיקת הרישום העות'מאני נמצאו קרקעות שנרשמו באופן כפול, וקרקעות שתיאור גבולותיהם היה שגוי.
 
בהתאם לחוק עות'מאני שהתקבל (אך לא הגיע לידי ישוםיישום) ב־[[1913]], בוטלה החובה על עיבוד רציף של קרקעות 'מירי' לצורך הבטחת זכויות על הקרקע ומניעת הפיכתה ל'מחלול', במידה והבעלים מחזיק בקושאן על הקרקע. במקרה והבעלים לא החזיק בקושאן, עמדה בתוקפה האפשרות להחזרת הקרקע לבעלות מלאה של המדינה בעקבות הוברת הקרקע ללא הצדקה למשך 3 שנים.
 
ב־[[1920]] פרסם השלטון הבריטי את 'פקודת אדמות מחלול', שחייבה את כל המחזיקים בקרקעות מסוג 'מחלול' להודיע על כך לשלטון תוך 3 חודשים, ובתמורה תינתן למחזיק זכות חכירה על הקרקע, אך לא זכות קניינית (קושאן, רישום בטאבו), בעוד מי שמינע מדיווח יחשב לעובר [[עבירה פלילית]]{{הערה|[http://www.scribd.com/doc/76142914/Mahlul-Land-Ordinance-1920 הפקודה באתר scribd]}}. פקודה זו לא בוטלה על ידי חוקים מאוחרים, אך הפרשנות המשפטית אליה היא שהיא חלה רק על אדמות 'מירי' שהוברו והפכו ל'מחלול' קודם ל־1920, וכן היא לא ביטלה את זכות המחזיק באדמת מירי במשך כ־10 שנים לרישום קנייני (קבלת קושאן), אף כי ניתן להאשים את המחזיק בעבירה פלילית.