מרוצי אופנועי גרנד פרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור: למותו של סימונצ'לי אין מקום בסקירה היסטורית מתומצתת. עשרות רבות של רוכבים אחרים שקיפחו את חייהם מוכיחים כך |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3 |
||
שורה 14:
באותן שנים היו מרבית אלופי הגרנד פרי אירופאים ובעיקר בריטים או איטלקים. גם המרוצים התקיימו לרוב באירופה ואף רוב האופנועים היו מתוצרת אירופאית. דומיננטיות זו נשמרת במידה רבה עד ימינו, אף שכיום רוב היצרנים וחלק מהרוכבים אינם אירופאים. טובי הרוכבים באותם ימים היו הבריטים [[ג'ון סורטיס]] (שבע אליפויות בשנות ה-50), [[גאוף דיוק]] (שש אליפויות בשנות ה-50) ו[[מייק היילווד]] (תשע אליפויות ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]). כל הרוכבים הללו צברו אליפויות ביותר מקטגוריה אחת ולעתים אף זכו בשתי אליפויות בעונה אחת.
ב-[[1962]] התווספה קטגורית 50 סמ"ק. קטגוריות ה-50 וה-125 של שנות ה-70 התאפיינו בדומיננטיות [[ספרד]]ית בהובלתו של [[אנחל נייטו]] (13 אליפויות) ושל היצרן הספרדי [[דרבי (יצרן אופנועים)|דרבי]]. שנות ה-60 התאפיינו בהופעת היצרנים היפנים בקטגוריות הקטנות (עד 350 סמ"ק). כניסתם החלה עם [[הונדה]] שהתמחתה בייצור מנועים קטנים בעלי מספר רב של [[צילינדר (הנדסת מכונות)|צילינדרים]] (לעתים שישה צילינדרים). עליונתה של הונדה באותה תקופה הביאה להטלת מגבלות הקיימות עד היום, כך שבקטגורית ה-125 מותר שימוש בצילינדר בודד בלבד. הגבלות אלו הובילו בין השאר לפרישתה של הונדה ממרוצי הגרנד פרי ב-[[1967]]. גם כניסתם של מנועי [[מחזור שתי פעימות|שתי פעימות]] דחקה את רגליה של הונדה שהתמחתה במנועי [[מחזור ארבע פעימות|ארבע פעימות]]. בשנות ה-70 שלטו מנועי שתי פעימות בכל הקטגוריות. הונדה חזרה להתחרות בגרנד פרי רק ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] תוך
יצרן יפני נוסף שזכה בתארים בקטגוריות הקטנות בשנות ה-60 הוא [[ימאהה מוטור|ימאהה]]. עם זאת, כל אותה עת לא הצליחו יצרנים יפנים לכבוש את הקטגוריה הבכירה. הראשון שעשה זאת עבור ימאהה בעונת [[1975]] היה האיטלקי [[ג'אקומו אגוסטיני]] שנכון להיום זכה במספר אליפויות הגרנד פרי הרב ביותר (15 אליפויות, שמונה מתוכן בקטגוריה הבכירה). האליפות של ימאהה שברה רצף של 16 שנה שבהן זכתה בתואר היצרנית אם וי אגוסטה. אגוסטיני זכה ברוב תאריו על גבי אופנועי אם וי. בתחילת שנות ה-80 בוטלו קטגוריות ה-50 וה-350. באותה עת הוצגה קטגוריה חדשה של 80 סמ"ק אך גם היא בוטלה כעבור מספר שנים. בסוף שנות ה-70 החל מספר רב של רוכבים אמריקאים לזכות בתוארי ה-500. הראשון היה [[קני רוברטס]] (שלוש אליפויות) והמשיך בשנות ה-80 עם [[פרדי ספנסר]] (שתי אליפויות), [[אדי לאוסון]] (ארבע אליפויות) ו[[וויין רייני]] (שלוש אליפויות). [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נשלטו על ידי אלוף חדש. האוסטרלי [[מייקל דוהאן|מיק דוהאן]] זכה בחמש אליפויות רצופות בקטגורית ה-500 והפך לאחד מטובי הרוכבים בכל הזמנים.
| |||