הבדלים בין גרסאות בדף "תולדות מלחמת העצמאות (ספר)"

מ
בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
מ (בוט החלפות: \1ניסיו\2\3)
המערכות הצבאיות נמשכו. בצפון, ההגנה על השיירות ל[[יחיעם]] וכל הגליל המערבי - אזור אשר לפי תוכנית החלוקה אמור היה להיות בתחום המדינה הערבית. כן, נמשכו ההתקפות על התחבורה לגוש עציון. שיירת האספקה לגוש נעצרה בשובה ליד [[שיירת נבי דניאל|נבי דניאל]] וחלק ניכר של המכוניות המשא שעמדו לרשות המובילים נאבדו. היה קרב על המעבר של [[שיירת חולדה]] לירושלים. לכשלונות האלה הייתה תוצאה חיובית שאורי מילשטיין מגדיר: "נטישת האסטראטגיה הפאבינית". עד אז הנהגת היישוב דגלה במלחמת מגן, בוצעו רק פעולות מ"אין ברירה". המסקנה הייתה שהפתרון היחיד היה נקיטת יוזמות התקפיות. בארבעת החודשים שחלפו היוזמה הייתה רק בידי הערבים.
 
בינתיים בן-גוריון מגלה כי תפקוד המטכ"ל לקוי. הוא מבוסס יותר מדי על עקרונות דמוקרטיים. הרמט"ל של אז, [[יעקב דורי]], היה חסר נסיוןניסיון בפיקוד על מבצעים קרביים. הוא היה מהנדס מנאמני בן-גוריון. הוא גם חלה באותה עת. בן-גוריון גם מגלה שאחדים מחברי המטכ"ל אינם מתאימים לתפקידם. ובשדה הקרב שלטה היוזמה והתושיה הטקטית רק של מפקדי השדה. הדרג האיסטרטגי הלאומי לא פעל והתוצאה הייתה מספר נפגעים לא קטן. בן-גוריון פעל לשינוי אישי בצמרת במטרה להפוך מיליציה לצבא, עדיין של חובבים אך בדרך למקצועי.
 
המצור על ירושלים הודק. ירושלים הייתה רעבה ונדרש מאמץ להציל אותה . וכך החלו ההכנות ל[[מבצע נחשון]].