הבדלים בין גרסאות בדף "שריונית וייט"

מ
בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
מ (בוט החלפות: \1ניסיו\2\3)
חיפוש אחר מרכב מתאים לבניית שריוניות צריח החל בחודש מרץ 1948. באותו חודש החלה בניית השריונית הראשונה כשהיא עדיין ללא צריח.
באפריל 1948 נרכשו באירופה שריוניות מסוג M3 מעודפי ציוד של הצבא האמריקאי.
הבריטים שניסו למנוע מכוחות ההגנה את השמשת חלקי השריוניות שלהם, דירדרו אותן לנחל אורן. הם גם מיקשו מסביבן להקשות על נסיונותניסיונות ההשמשה.
יצחק שדה הבין את חשיבות טבעות המתכת עם השיניים הפנימיות עליהן סבבו הצריחים. הוא יזם פעולה לחילוץ ופרוק הטבעות מאותן שריוניות שבנחל אורן שהיו הראשונות לשימוש. הטבעות היו החלק החשוב ביותר והקשה ביותר להשגה עבור שריוניות הצריח.
 
סך הכל 9 שריוניות בפלוגה ו-18 שריוניות בגדוד.
בפועל צוותו לכל שריונית 3 - 5 לוחמים בפיקודו של [[מפקד כיתה]].
את תקני כוח האדם לגדוד המשוריין, כתב סגנו של [[חיים לסקוב]] ברוך פרידמן (ארז), שהיה המפקד היחידי בעל נסיוןניסיון קרבי בפיקוד והפעלת משוריינים וטנקים באותו הזמן בגדוד.
 
רק פלוגה אחת של שריוניות לקחה חלק בהתקפה הראשונה על לטרון. הפלוגה השנייה לא סיימה את האימון וההצטיידות שלה.
בסך הכל ייוצרו 71 שריוניות וייט.
רק בחודש יוני לאחר קרבות לטרון, בוצעו נסיונותניסיונות חדירות השריון שלהן כדי לבחון את מידת עמידותן לנשק קל. כמו כן נבחנו אז יכולות התנועה והתפעול שלהן.
 
לאחר ההתקפה הכושלת של גדוד 82 המשוריין על [[עיראק אל-מנשיה]] (קריית גת) בה הוכחו המיגבלות של טנקי ה-[[הוצ'קיס|H-39 הוצ'קיס]], הוחלט להוציאם משימוש. 3 תותחים פורקו מצריחי הטנקים האלה והותקנו בצריחי השריוניות. היו אלה תותחים קצרי קנה בקוטר 37 מ"מ, (ראו תמונה למעלה).