אופרה-קומיק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הערות שוליים: יישור |
עריכה |
||
שורה 29:
בשנים 1713 ו-1714 הצליחו תיאטראות הירידים להביא לידי סיום שורה חדשה של הסכמים עם הנושים של גינה המנוח, שהיו בשלב זה למנהליה של האופרה היקרה למדי. בתמורה לשכר שנתי נשמרה ללהקות היריד הזכות לבצע קומדיות קלות, משובצות שירים ומחולות ולהשתמש בתפאורות ובמכונות תיאטרון. כמו כן ניתנה להם הזכות להשתמש בשם "אופרה קומיק". היצירה הראשונה שהוכתרה בתואר זה באופן רשמי הייתה "טלמאכוס" ([[פרודיה]] על אופרה מאת [[אנדרה קרדינל דטושה]]), שבוצעה לראשונה בתיאטרון דה לה פואר סן ז'רמן ב-1715. את המילים כתב אלאן-רנה לסאז', מעבד המוזיקה היה ז'אן-קלוד גילייה, והתזמורת כללה 15 נגנים. לסאז' כתב מילים לרבות מן האופרות הקומיות המוקדמות, ומלחינים כמו גילייה עבדו בעיקר כמעבדים למוזיקה קיימת. ב-1716 רכשה אחת מכוכבות הלהקה, קתרין ונדרברג, זכויות נוספות והחלה להציג יצירות מקוריות יותר מאת כותבים כגון ז'אק-פיליפ ד'אורנבאל, אלקסיס פירון ולואי פוזלייה. באותם ימים היה תפקיד ה[[לברית]]ן לתיאטרון חשוב יותר מזה של ה[[מלחין]]; הבולט ביותר בקרב הלבריתנים, במשך יותר מארבעים שנה, היה [[שארל-סימון פאוואר]], שתרומתו הראשונה לתיאטרון הייתה בשנת 1734 ואת הצלחתו הראשונה החשובה השיג ב"La chercheuse d'esprit" ב-1741.
בשנת 1743 שחלם ה[[אמרגן]] ז'אן מונה לאופרה 12,000 ליברות תמורת הזכות לנהל את האופרה-קומיק. הוא שיפץ אטת התיאטרון וגייס קבוצה של אמנים יוצרים עתירי כישרון, שכללו, לצד פאוואר, שעבד גם כ[[במאי]], את ה[[קומיקאי]] פרוויל, את מעצב התפאורות פרנסואה בושה ואת מנהל ה[[בלט]] דיפרה ותלמידו ז'אן-ז'ורז' נובר. ייתכן גם ש[[ז'אן-פיליפ ראמו]] [[
[[File:Le diable à quatre - Michel Sedaine - NGO3-863.jpg|thumb|תמונה מתוך Le diable à quatre, לטקסט מאת מישל-ז'אן סדיין]]
בתקופת כהונתו השנייה כמנהל, המשיך מונה לעבוד עם פאוואר ונובר, ובושה עיצב ובנה בשנת 1752 תיאטרון חדש ומרווח ללהקת פואר סן-לורן. מאוחר יותר נקבע משכנו של התיאטרון באגף של Salle des Menus-Plaisirs ברחוב ברז'ר, שם שימש את האופרה בשנת 1781 ואחר כאולם הקונצרטים הראשון של [[הקונסרבטואר של פריז]], שנוסד באותו מקום בשנת 1795. התיאטרון החדש היה חשוב במיוחד, משום שאיפשר ללהקה להופיע בזמנים שהיריד לא היה פעיל. ידידו של מונה ז'אן ז'וזף ואדה כתב את ה[[לברית]] ל"Les troqueurs", שעלתה על הבמה לראשונה ביולי 1753 ותוארה במודעות כתרגום של יצירה [[איטלקית]]. המוזיקה הייתה למעשה מקורית, פרי עטו של אנטואן דוברניה, ופתחה עידן חדש של יצירות חדשות בסגנון שנטה יותר לאיטלקי ושם דגש רב יותר על תפקיד המוזיקה ביצירה. בין המלחינים שכתבו בתקופה ההיא ללהקה היו [[אג'ידיו דוני]], [[פרנסואה אנדרה פילידור|פילידור]] ופייר-אלכסנדר מוניסניי.
| |||