ויליאם הכלר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שח טרול
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 7:
עם סיום המלחמה קיבל על עצמו שליחות מיסיונרית ל[[לגוס]] שב[[ניגריה]] אך שב לקרלסרוהה לאחר שחלה ב[[מלאריה]]. ב-[[1873]] היה למחנך ילדיו של פרידריך הראשון, הדוכס הגדול מבאדן והכיר כנער את בן-אחיו של הדוכס הגדול, וילהלם, לימים וילהלם השני, קיסר גרמניה. לאחר מות בנו של הדוכס, לודוויג, ב-[[1876]], עבר הכלר ל[[מחוז קורק]] שב[[אירלנד]], שם נשא לאשה את הנרייטה האגינס (Henrietta Huggins, נפטרה ב-[[1922]]), לזוג נולדו ארבעה ילדים.
 
ב-[[1881]] שב ללונדון ונתקל ביהודים פליטי "[[הסופות בנגב]]" (כינוי ל[[פוגרום|פוגרומים]] שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי [[1882]] ביהודי דרום-מערב [[האימפריה הרוסית]]). מראה הפליטים וסיפורם זעזעו אותו. בתחילה עסק בפעילות הומניטרית בנסיוןבניסיון להשיג לפליטים זכויות התיישבות ב[[ארץ ישראל]] או באנגליה, אך אט אט החל להתעניין בנושא ולנסות להבינו באופן רחב. נסיוןניסיון זה השתלב בחזון הנבואי של הציונות הנוצרית, לפיה גאולת העולם ו[[הביאה השנייה]] תלויות בגאולת עם ישראל. הוא נסע בעצמו לבקר ב[[קישינב]], [[מוהילב]] ו[[אודסה]] ונפגש עם [[יהודה לייב פינסקר]] ואנשי תנועת [[ביל"ו]], להם הבטיח סיוע כספי מ"החברה הנוצרית האנגלית". במקביל חיבר את החיבור המיסטי "שיבת היהודים לארץ-ישראל על פי הנביאים". בו טען, תוך הסמכות על נבואה מימי [[הח'ליף עומר]] כי "אחרי 42 ירחים נבואיים, שהם 1260 שנה, תוחזר ארץ-ישראל ליהודים, משמע ב-1896-1898"<ref name=herzel>יומני הרצל, 10.3.1896</ref>.
 
== פגישה עם הרצל ועשייה ציונית ==