נאסר א-דין שאה קאג'אר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי סדר פרקים לפי ויקיפדיה:פרלמנט/ארכיון 40#הצבעה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 15:
פגישה מיוחדת הייתה לשאה עם [[משה מונטיפיורי]]. השאה הציע למונטיפיורי לרכוש חלקות אדמה על מנת ליישב עליהם יהודים בחסות הממלכה הפרסית<ref>[http://turklib.ru/engine/includes/print.php?category=general_history-science&altname=the_pivot_of_the_universe_nasir_al-din_shah_and_the_iranian_monarchy_1831-18962 Pivot of the Universe: Nasir al-Din Shah and the Iranian Monarchy, 1831-1896]</ref>.
 
במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 התחזקה רוסיה והרחיבה את שליטת לאזורים במרכז אסיה הגובלים בפרס כמו [[אוזבקיסטן]] ו[[טורקמניסטן]], וכך מנעו קשר של פרס עם ערים להן היו לה יחסי מסחר מסורתיים כמו [[סמרקנד]] ו[[בוכרה]]. לאחר שנכשלו נסיונותניסיונות לקבל הבטחה בריטית לשלמותה הטריטריאלית של איראן פנו השאה וראש הממשלה שלו, מירזא חוסיין חאן, למסלול הכלכלי מתוך תקווה שעל ידי פתיחת המדינה להשקעות הון יהיה לבריטים אינטרס להגן על איראן מפני הרוסים, וכך גם איראן תתפתח מבחינה כלכלית. הדבר הביא להתערבות גוברת והולכת של בריטניה בענייניה הפנימיים של פרס ואף שלטה בחלק ניכר מהכלכלה הפרסית, תוך העברת כספי [[שוחד]] לכיסו של השאה ומקורביו. ההתערבות הבריטית עוררה את מורת רוחם של איראנים רבים, והגבירה את האמונה ששליטי המדינה משרתים אינטרסים זרים.
 
בשנת [[1872]] נתן קג'אר זיכיון ליזם הבריטי-גרמני [[פאול יוליוס פון רויטר]] (Paul Reuter) שהעניק לו את הזכות לפתח את איראן מבחינה טכנולוגית. בתמורה לוויתור של האיראנים על ה[[מכס]], קיבלו הבריטים את הזכות לייסד [[בנק]] באיראן, להקים רשת [[טלגרף]] ו[[מסילת ברזל|מסילות רכבת]] ולחצוב בה [[מחצבים]]‏‏. צעד זה עורר נגדו חימה נגדו מצד ה[[עולמא]], אשר ניסו לטרפד כל מהלך שיש בו משום הפחתת כוחם הדתי-לאומי או דריסת רגל גדולה מדי של מדינה אחרת בתוך איראן, מה שמהווה איום רציני על כוחם‏‏<ref>‏Nikki R. Keddie, Qajar Iran and The Rise of Reza Khan(California: Mazda Publishers, 1999), p. 38‏</ref>.