המלחמה המהדית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Removing Link GA template (handled by wikidata) |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3 |
||
שורה 38:
החל משנת [[1517]] הייתה [[מצרים]] למעשה [[פרובינציה]] של [[האימפריה העות'מאנית]] כשבראש מצרים עומד [[ואלי (תואר שלטוני)|ואלי]] (מושל) מטעמה. מסוף [[המאה ה-18]] החלה גם [[האימפריה הבריטית]] לפתח אינטרסים במצרים בעיקר משום האופציה לקיצור דרך המסע בין [[בריטניה]] והקולוניות החשובות שלה בדרום אסיה, הנתיב הימי מסביב לאפריקה יכול היה להתקצר עם נתיב ל[[הים התיכון|ים התיכון]], מעבר יבשתי (לאחר הקמת [[תעלת סואץ]] גם מעבר ימי) דרך מצרים ל[[ים סוף]] ומשם נתיב ימי לקולוניות.
בתחילת [[המאה ה-19]] כבשה מצרים העות'מאנית את סודאן והחלה ליהנות ממקור הכנסה כלכלי מוצלח מאוד, בעיקר בסחר [[שנהב]] ו[[עבדות|עבדים]]{{הערה|כך לדוגמה, ב-15 השנים שבין 1860-1875, נתפסו 400,000 סודאנים על ידי המצרים ונמכרו לעבדות; Wilkinson-Latham, 1976, עמ' 9.}}. מי שעמד בראש מצרים מטעם העות'מאנים בתקופה זו היה [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] שנחשב כיום 'אבי האומה המצרית' משום הגישה הלאומנית
המערכה שקדמה למחלמה המהדית וקשרה את [[האימפריה הבריטית]] לאזור באופן ברור יותר הייתה [[המלחמה האנגלו-מצרית]] בשנת [[1882]]. מערכה זו באה בתגובה למרד שבראשו הקולונל אחמד אורבי, מרד צבאי שנבע מקיצוצים ובעיות תקציביות שנוצרו סביב ההקמה של [[תעלת סואץ]] והחובות שנוצרו במצרים אל מול [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. מצד שני, הקשר שנוצר במיוחד בין בריטניה למצרים חייב את הבריטים לדאוג לאינטרסים שלהם במצרים וכן להתערב בדיכוי המרד. כמובן שעם הנוכחות הצבאית הבריטית במצרים והדיכוי המוצלח והמהיר של המרד מצד הבריטים, הנוכחות הבריטית במצרים הפכה ליציבה הרבה יותר ולמעשה מצרים הפכה למדינת חסות של הבריטים כאשר כמעט כל ענייני המדינה נתונים לשליטה עקיפה וישירה שלהם.
שורה 50:
מבחינת ציוד לחימה, מוערך כי המהדיסטים השיגו כ-4,000 [[רובה|רובים]] בעיקר מהכוחות המצרים שהביסו בשנים הראשונות למרד, בנוסף היו לאנצאר 11 [[סוללה (צבא)|סוללות]] [[ארטילריה]] עם כשישה תותחים בכל אחת. הרוב המכריע של ציוד הלחימה שלהם התבסס על שלל שהם השיגו לאורך השנים מקרבות עם [[אתיופיה]], [[איטליה]] ו[[מצרים]], אשר בנוסף לרובים ותותחים כלל גם שני מקלעי גטלינג ועוד שבעה מקלעים נוספים מסוגים שונים{{הערה|Featherstone, 1993, עמ' 25-27.}}.
'''הכוחות האנגלו-מצרים''' כוחות החיילים הבריטים, המצרים והסודאנים ששירתו בצבא המצרי, הורכבו באופן שונה וכללו מאפיינים שונים בכל משלחת ומשלחת.משום שבשנים הראשונות האנצאר השתלטו למעשה על סודאן, המאמץ האנגלו-מצרי העיקרי התאפיין ביציאה של משלחות צבאיות כדי להשיג מחדש את המוקדים שנכבשו בסודאן. בתקופה הראשונה, המשלחות הורכבו כמעט לחלוטין מחיילים מצרים וסודאנים בעלי הכשרה וציוד לחימה יחסית מיושן ולקוי ובראש משלחות אלו היו קצינים בריטים בעלי מעט יותר
==מהלך המלחמה==
שורה 57:
בזמן זה חוסר השקט בסודאן תחת השלטון המצרי, החל להפוך להתנגדות ממשית עם היווצרות התנועה המהדיסטית שבראשה [[מוחמד אחמד]] שהכתיר את עצמו בתור ה[[מהדי]] בשנת [[1881]]. אחמד היה איש דת משכיל שגדל ב[[פורט סודאן]] ולמד את דת ה[[אסלם]] תחת מספר אנשי דת, אביו של אחמד אף טען שהוא צאצא של הנביא [[מוחמד]]. בשנת [[1861]] הפך אחמד ל[[דרוויש]] סומניה, דרגת דת שדורשת חיי עוני וצניעות, ערכים שהוא דרש ממאמיניו ותומכיו ה[[האנצאר (סודאן)|האנצאר]]. המרד של אנשי המהדי החל להדאיג את השלטון במצרים והוחלט לשלוח כוח צבאי כדי לדכא את המרד הראשוני. המושל המצרי בסודאן שלח שתי פלוגות בסיוע [[מכונת ירייה]] לעצור את המהדי ותומכיו, במעלה הנילוס שתי הפלוגות הגיעו לאזור הכינוס של המהדי והחלו לירות באופן עיוור ולא אחראי משני צדדי שדה הקרב. באופן זה, האנצאר הצליחו לתקוף כל פלוגה בנפרד ולהביס את הכוח המצרי.
הצלחת המהדי הביאה לעלייה בתומכיו וכוחו הלך וגדל. לאחר הניצחון, האנצאר נסוגו נסיגה טקטית לכיוון המדבר במערב וכך התרחקו ממוקדי השלטון המצרי בסודאן. כוח מצרי נוסף שנשלח
[[קובץ:General Gordon's Last Stand.jpg|200px|ממוזער|ימין|רגע לפני נפילתו של גורדון, ציורו של ג'ורג' ג'וי.]]
| |||