תיאטרון וכטנגוב – הבדלי גרסאות

בשנת [[1913]] מספר סטודנטים החליטו להקים [[סטודיו]] למשחק לפי [[שיטת סטניסלבסקי]]. תחילה הם לא הצליחו למצוא מורה למשחק אך בסופו של דבר אחד [[יבגני וכטנגוב]] שהיה מתלמידיו של [[קונסטנטין סטניסלבסקי]] הסכים להוביל את הלימודים. המחזה הראשון נכשל באופן טוטאלי ורצו לאסור על וכטנגוב להמשיך בחזרות. וכטנגוב המשיך בחזרות עם תלמידיו ו[[סטודיו]] קיבל שם "סטודיו למשחק של וכטנגוב". ב-[[13 בספטמבר]] [[1920]] הסטודיו קיבל חסות של [[התיאטרון האמנותי]] תחת השם "סטודיו מס' 3". המחזה הראשון היה "נס של אנטוני הקדוש" מאת [[מוריס מטרלינק]] והוא הוצג ב-[[13 בנובמבר]] [[1921]]. שחקני התיאטרון חיפשו מחזה נוסף ובסופו של דבר הוחלט לעלות את "נסיכת טורנדוט" מאת [[קארלו גוצי]]. כל החזרות התקיימו לפי הנחיית וכטנגוב אך הוא עצמו כבר לא היה יכול להגיע להצגת בכורה. כמה ימים לאחר מכך וכטנגוב נפטר ממחלה.

 

 

בשנת [[1939]] למנהל האמנותי של התיאטרון מונה [[ראובן סימונוב]] שהיה בין תלמידיו של וכטנגוב. סימונוב כיהן בתפקיד זה במשך 30 שנים. לאחר תחילת [[מלחמת העולם השנייה]] להקת התיאטרון הועברה לעיר [[אומסק]] והייתה מופיעה על במת התיאטרון המקומי. בניין התיאטרון נהרס במהלך הפצצות. היה רעיון לא להחזיר את התיאטרון לבירה ולמקם אותו באחד מערי [[סיביר]]. בהמלצת [[אנסטס מיקויאן]] נבנה בניין חדש של התיאטרון ולהקתו חזרה ל[[מוסקבה]]. בשנת [[1946]] פורסמה החלטת הממשל בהקשר להצגות התיאטרון ועל תיאטרון וכטנגוב היה קשה להמשיך במסורת שלו של סגנון קומי וחגיגי. בתקופה זו סימונוב הצליח לקלוט בהרכב התיאטרון שחקנים שחזרו מתקופת מאסר ב[[גולג]] וגם שחקנים של תיאטרון הקאמרי שנסגר בהתאם להחלטת הממשלה.