גאורגיוס אקרופוליטיס – הבדלי גרסאות

המקורות העיקריים על חייו של אקרופוליטיס הם "הכרוניקה" שלו עצמו וספרו של הכרוניקן גאורגיוס פאכימריס, "ההיסטוריה של מיכאיל ואנדרוניקוס פאלאולוגוס".

יליד קונסטנטינופול, בסביבות שנת 1217{{הערה|לפי השערות שונות - בין 1212-1217 או בין 1217-1220}} בגיל 16 נשלח גאורגיוס על ידי אביו, ה[[לוגותט]] קונסטנטינוס אקרופוליטיס "הזקן", אל חצרו של [[יוחנן דוקאס וטאציס]] (יואניס ואטאציס){{הערה|או יוחנן השלישי דוקאס וטאציס}}, [[האימפריה של ניקאה|קיסר ביזנטי של ניקאה]]. שם המשיך הנער את לימודיו אצל תאודורוס אקסאפטריגוס ואצל ניקיפורוס בלימידיס, מורה ל[[פילוסופיה]] שנחשב לגדול המלומדים הביזנטים של התקופה. בבגרותו, קיבל גאורגיוס שליחויות מדיניות מטעם הקיסר יואניס וטאציס, וגם מהקיסרים שבאו אחריו, תאודורוס השני לסקריס ומיכאיל השמיני פלאולוגוס. בשנת [[1244]] הוא זכה בתפקיד הרשמי של לוגתט גדול או יועץ ראשי (קנצלר).

 

יחד עם רבו ומורו, ניקיפורוס בלמידיס, היה אקרופוליטיס מורה לפילוסופיה של יורש הכתר, [[תאודורוס השני לסקריס]] . יש סבורים שאת התואר לוגותט גדול הוא קיבל מתלמידו לאחר עלייתו לכס המלכות בשנת [[1255]]

 

אקרופוליטיס הופקד על ניהול המגעים מטעם הקיסר הביזנטי ובשנת [[1273]] נשלח אל האפיפיור גרגוריוס העשירי. ב-[[1274]] בפני הוועידה השנייה בליון, הוא נשבע כי הצעת האפיפיור שנשלחה על ידי הכס הקדוש לקונסטנטינופול מקובלת על היוונים.

 

הוא השאיר שני בנים:קונסטינוס (מת בסביבות [[1324]]), לוגותט גדול תחת מלכותו של [[אנדרוניקוס השני]], ושחיבר ספרי לימוד ל[[תאולוגיה]] ועל חיי הקדושים, והשני, נזיר תחת השם מלכיצדק (מת ביוני [[1296]]) שנודע בהתכתבותו עם מקסימוס פלנודיס.