משלב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 41:
בספרו של [[דויד גרוסמן]], [[מישהו לרוץ איתו]], לדמויות יש משלבים מגוונים. המספר עצמו, כשהוא מתאר את המעשים, כביכול כצופה נסתר, משתמש בעברית תקנית, עם נטייה מליצית קלה (הנערה הייתה מרוכזת כולה בתנועות החבלים, ותמר לא יכלה להמשיך משם, כי הוקסמה אל הריכוז המוחלט שלה, שהכירה גם מעצמה"). הדמויות של הנערים בני הטובים, מדברים בעברית ספק תיקנית ספק מדוברת - הן משתמשות, למשל, בצורת העתיד במקום בצורת הציווי. לדמויות אחרות יש עברית מדוברת של ממש - הפושע, פסח בית-הלוי, הוגה את המילה "זכוכית" עם ס' במקום ז'. הנערה, ששמה שלי, מדברת עברית מדוברת עם ניואנסים של חברה דתית ("ישתבח שמו") ויש גם דמויות עם נטיות לסוגי סלנג שונים. סלנג בהשפעה יידשאית, אצל אמא של פסח, סלנג בהשפעה ערבית, אצל עובד העירייה (שאומר "כַּלְבְּ" במקום "כֶּלֶב" ודמות ברחוב, שאומרת "אחלה") וסלנג כבד, שהוא כבר ספר סוציולקט, של חברת ה[[סמים משכרים|מסוממים]]. הגיבורה, תמר, הייתה צריכה ללמוד מילים חדשות כדי להבין את הקבוצה הזו.
לכאורה, זה טבעי לחלוטין, שכל דמות ספרותית תתבטא באופן המצופה מאופיה ומהרקע הסוצילי שלה. אולם, אין הדבר כך. הספרות הקלאסית כתובה באחידות משלבית וגם חלק נכבד מספרות [[העת החדשה]] כתוב כך. לדוגמה, בספר [[אליפים]], מאת [[אסתר שטרייט-וורצל]], כל הדמויות - בני טובים, נערי מצוקה, אנשי חינוך ודמות המספר - כולן מדברות בעברית תקנית בלא מליצה ובלא שגיאת דקדוק. אפילו כשהדמות המספר מציגה לקורא את הביטוי "נכנס בשמחה ויוצא בתרועה", שהוא ספק סלנג וספק מליצה, היא מכינה את הקורא מראש ובמפורש, לפגישה עם ביטוי ושמה את הביטוי ב[[מרכאות]].
==ראו גם==
| |||