חטאת העוף – הבדלי גרסאות

בכל המקרים הללו חטאת העוף באה בנוסף לעולה, לרוב - אף היא מן העוף (פרט ליולדת עשירה, המביאה בהמה לעולה ועוף לחטאת).

 

חטאת העוף היא סוג אחד של [[קורבן עוף|קורבן העוף]], וקיים סוג נוסף, [[קורבן עולה#עולת העוף|עולת העוף]]. שני הסוגים דומים בכך שהעוף איננו [[שחיטה|נשחט]] בסכין מן הצוואר, אלא [[מליקה|נמלק]] בידי [[כהן|הכהן]] מן העורף. נתינת הדם למזבח נעשית ישירות מגוף העוף אל המזבח, ולא באמצעות כלי ("מזרק") לקבלת הדם. כמו כן, בשני סוגי העוף אין [[סמיכה (קורבן)|סמיכה]].

 

*שיטת הנתינה למזבח היא: תחילה התזה ("הזאה") מגוף העוף אל המזבח, ולאחר מכן סחיטה ("מיצוי") של דם העוף.

 

מאחר שהעוף אינו נשחט, אלא נמלק, למעשה מבחינת הלכות הכשרות המקובלות הוא נבלה, האסורה באכילה, ואף מטמאת את האוכל אותה. לפיכך, הדין שכהנים אוכלים את בשר החטאת הוא חידוש מיוחד, שקורבן שנמלק כהלכתו איננו נבלה ואיננו מטמא. זאת, בתנאי שאכן יש ודאות שזהו קורבן חטאת. כאשר יש ספק לגבי החיוב בקורבן חטאת, יש להביא את קורבן החטאת ולהקריב את דמו כרגיל, אך מחמת הספק אסור לאכול ממנו. דין זה נקרא "חטאת העוף הבאה על הספק", ובתלמוד{{הערה|1={{בבלי|נזיר|כט|א}}}} נאמר שזוהי [[הלכה למשה מסיני]].