הכנסת השתים עשרה – הבדלי גרסאות

ממשלתו של שמיר נתמכה בידי המפלגות הדתיות, ותפקידי מפתח ניתנו לחברי מפלגות אלו. סגן שר העבודה ו[[משרד הרווחה|הרווחה]] היה [[מנחם פרוש]] מ[[אגודת ישראל]] (המפלגה סירבה לשבת בממשלה, אך תפקיד סגן השר היה כתפקיד שר לכל דבר), ואילו שר [[המשרד לקליטת עלייה|הקליטה]], בימים אלו של עלייה המונית מ[[ברית המועצות]] ומ[[אתיופיה]] היה הרב [[יצחק חיים פרץ]] מ[[מפלגת ש"ס|ש"ס]]. לחץ בלתי פוסק ל[[חקיקה דתית בישראל|חקיקה דתית]] הביא לתגובת נגד. הצעות חוק פרטיות לחקיקה דתית ולשינוי חקיקה קיימת עלו בכנסת. על מנת לצרף את אגודת ישראל לקואליציה קיבלה הכנסת בנובמבר [[1990]] חוקים המגבילים "פרסומי תועבה" בחוצות הערים^[^{[[ויקיפדיה:ביבליוגרפיה|דרוש מקור]]}^]<includeonly>{{קטגוריה בתבנית|[[קטגוריה:ויקיפדיה: ערכים הדורשים מקורות]]|NoCategory={{#שווה:{{מרחב השם}}||{{{NoCategory|}}}|{{{NoCategory|כן}}} }} }}</includeonly><noinclude>, ומגבילים את התחבורה הציבורית בשבת. בציבור החילוני נתפסו חוקים אלו כ[[כפייה דתית בישראל|כפייה דתית]] והביאו לגל של מחאות והצעות חוק נגדיות בנושאי דת. נאומו של [[אברהם בורג]] עשה את נושא [[תורתו אומנותו|גיוס תלמידי הישיבות]] לנושא מרכזי. נושא [[כספים ייחודיים|הכספים הייחודיים]] עלה לכותרות בעת הדיונים על התקציב בסוף שנת [[1991]]. כל היוזמות הפרלמנטריות של חברי הכנסת מן האופוזיציה לביטולם של כספים אלו נכשלו, ובעת שה[[אבטלה]] גאתה, ועולים שוכנו בקרוונים זמניים, הועברו מיליוני שקלים לישיבות, תלמודי תורה, ומוסדות דת המקורבים למפלגות המפתח בקואליציה, מבלי שיינתנו לפי קריטריונים מוסדרים, אלא רק על פי היכולת של המקורבים למוסדות הדת ללחוץ על הנהגת הקואליציה. למרות ששיטה זו לא הייתה חדשה, הרי מצוקת העולים גרמה להעלאת הנושא לתודעת הציבור.