הקיבוץ הארצי השומר הצעיר – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Hkibbutz_Hartzi3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[סמל]] התנועה]]
'''הקיבוץ הארצי''' - ברית קיבוצי [[השומר הצעיר]] ב[[ישראל]] היא תנועה המאגדת בתוכה 85 [[קיבוץ|קיבוצים]]{{הערה|[http://www.kibbutz.org.il/tnua/odmain.htm הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר], ב"אתר הקיבוצים"}} ברחבי הארץ (נכון לשנת 1996). נוסדה ב-[[1 באפריל]] [[1927]], ובשנת [[1999]] התאחדה עם תנועת קיבוצי '''התק"ם''' ליצירת [[התנועה הקיבוצית]].

התחדשות העלייה לארץ ישראל בשנת [[1928]] הביאה לגידול במספר קיבוצי התנועה, ובמקביל הצטרפו לתנועה קיבוצים קיימים. במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] הוכפלה התנועה כמה וכמה פעמים עד שבסופן הגיעה לכדי כ-70007,000 נפש בעשרות קיבוצים ועשרות אלפי חניכי תנועת הנוער שלה, [[השומר הצעיר]] התחנכו להגשמה בקיבוץ על ידי עשרות שליחים לכל רחבי אירופה ואף [[ארצות-הברית]]. במקביל הוקמו ארגוני-בת שצמחו גם הם במהירות, כמו קרן למימון הקיבוצים, הוצאת ספרים, שבועון שהפך ב-1941 ליומון, ועוד.{{הערה|ראובן שפירא, האמת על הקיבוץ, פרקים 3 ו-8}}

ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] השתנה מקור הקליטה - מקור הקליטה העיקרי הפך להיות חניכי הקיבוצים - בני [[חברת נוער|חברות נוער]], [[אולפן עברית|אולפנים]] וכדומה, אך בעיקר בני הקיבוץ.

==קוים אידאולוגיםאידאולוגיים==

;קולקטיביות רעיונית ופוליטית : יחסית לתנועות קיבוציות אחרות, הקפידה תנועת הקיבוץ הארצי על אחידות רעיונית ומעשית בין הקיבוצים החברים בה, הן בתחום הפוליטי (הצבעה ופעילות למען מפ"ם) והן בתחום הקיבוצי - שמירה על מנגנונים [[שיתוף|שיתופיים]] שונים בכל קיבוצי התנועה. יש הטוענים כי קולקטיביות זו הביאה לשמרנות יתר בקיבוצי התנועה בעיקר אחרי המפנה השמאלני להערצת [[ברית המועצות]] שיזם [[מאיר יערי]] ב-[[1939]] לחיזוק מעמדו לעומת [[יעקב חזן]], מפנה שהצליח להשלים רק ב-1948 באיחוד עם [[הקיבוץ המאוחד]]. הערצה זו הייתה חסרת-הגיון והצדקה הן משום שמאז שנות ה-20 מתחו יערי וחזן ביקורת קשה על הדיקטטורה הסטאליניסטית מתוך ידיעתה שהייתה להם ממקורות שונים כגון חברי התנועה שברחו משם, והן משום שהם עצמם סילקו את מעריציה מתנועתם. ההשמאלה הצליחה בזכות תמיכת סטלין בהקמת המדינה, אבל עד מהרה הוא חזר לאנטי-ציונות וב-[[1953]] גרמגרם מפנה זה שלו למשבר חמור ב[[קיבוץבקיבוץ הארצי]], שני המנהיגים נזקקו לסילוק מאות צעירים שמאלנים כדי להחזיר לעצמם את ההגמוניה ושורה של קיבוצים סבלו קשות מהסילוק הזה.{{הערה|ראובן שפירא, האמת על הקיבוץ, פרק 2}}

ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] ובעשורוב{{ה|עשור הראשון של המאה ה-21}} נשחקו עקרונות אלה, יחד עם השחיקה הכוללת בערכי הקיבוצים.