בעל מופת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון קש"פ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
שורה 18:
בדורות הראשונים של תנועת החסידות, ההתייחסות אל המופתים בקרב החסידים ואדמו"ריהם לא הייתה אחידה. אצל קבוצות רבות בעולם החסידות היה למופתים מקום מרכזי, אולם היו קבוצות שייחסו משקל מועט למופתים והן השתיתו את ההווייה החסידית על יסודות אחרים. היו אף קבוצות חסידיות שביטלו לגמרי את תופעת המופתים, ובראשן [[חסידות קוצק]]. [[הרבי מקוצק]] נטה לזלזל וללעוג לתופעה, ומיוחסת לו האמרה: "אותות ומופתים באדמת בני חם" - הם זקוקים למופתים, לא אנו...
 
בעבר, הציבור ה[[ליטאים (זרם)|ליטאי]] דחה את תופעת בעלי המופת הרווחת בעולם החסידות. בהתייחסויות שונות של גדולי תורה ליטאים אנו מוצאים התבטאויות האומרות ש"בעל המופת" האמיתי הוא מי שמהווה מופת בהנהגותיו האישיות ולאו דווקא במופתים שמיוחסים לו. כמו כן ידועה האמרה שהמופת הגדול אינו "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים" אלא "הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מקיים", כלומר, שהאדם מקיים את מצוות התורה ועובד את אלוהיו.
 
עם זאת, גם בליטא התפרסמו בעבר כמה "צדיקים עממיים" שנחשבו בעלי מופת, ובהם רבי [[מרדכי רוזנבלט מאושמינה|מרדכי מאושמינה]], רבי [[מנחם נחום קפלן|נחום מהרודנה]], רבו של [[החפץ חיים]], ואף החפץ חיים עצמו.