MRP – הבדלי גרסאות

 

== היסטוריה ==

 

מערכות ה-MRP הראשונות אמנם קבעו את הדרישות לחומרים על סמך תזמון האב לייצור אך לא בדקו האם הקיבולת הדרושה לשימוש במשאבים, כגון פעולות ייצור, הרכבה ו[[שינוע]], תהיה זמינה בעת הצורך. יישומים מוקדמים אלו של ה-MRP התמקדו בדרישות לחומרים והניחו שהקיבולת במערכת תמיד תהיה גבוהה מספיק לביצוע כל פקודות העבודה שנוצרו.

המערכת לוקחת כקלט את ההזמנות הפתוחות במערכת והתחזיות למוצרים. מנקה מהם את מלאי התוצר הגולמי הקיים. ההפרש מועבר לייצור או לרכש בהתאם לסוג הפריט. במידה והפריט הוא פריט נרכש, תפתח דרישת רכש עם התאריך שבו מומלצת הקניה. במידה והפריט הוא פריט מיוצר, פורשת המערכת את עץ המוצר של הפריט לכל שלביו. בשלב הזה היא בודקת שוב את המלאי של פריטי הבן בעץ. במידה וצריך לייצר חלק מסוים היא ממליצה על פקודת עבודה (פק"ע) ובמידה והפריט נרכש (בדרך כלל בשלב הזה מדובר בחומר גלם) ממליצה המערכת על הזמנת רכש. המערכת גם לוקחת בחשבון את מימד הזמן, כלומר הזמנות הרכש ופקודות העבודה יוצאות מתוזמנות לפי תאריכי ההזמנות ותחזיות העבודה.

 

הבעיה שנוצרה עקב הנחה זו הייתה שבמערכת הכוללת שימוש בסוגים שונים של משאבים ([[מכונות]] שונות, ציוד [[שינוע]] חומרים, שטח אחסון ועובדים המתמחים בפעילויות שונות) הסבירות שכל המשאבים השונים הדרושים לייצור יהיו תמיד זמינים ובקיבולת מספיקה היא בדרך כלל קטנה וכתוצאה מכך נוצרו לעתים רבות על ידי מערכות ה-MRP פתרונות שאינם ניתנים ליישום.

תיאום בין זמינות המשאבים ודרישות הקיבולת חייב הוספת שיקולי קיבולת למערכות ה-MRP הבסיסיות והביא ליצירת מערכת ה-MRPII. בעוד שבמערכת MRPI הופקו תוכניות עבודה שבהן העומסים על המערכת היו לעתים גדולים מקיבולת הייצור, מערכות ה-MRPII היו יכולות להתריע על מצבים אלו ולתכנן את פקודות העבודה בהתאם לקיבולת המערכת.

מטרתה של מערכת [[Enterprise resource planning|ERP]] הוא ארגון ותפעול כל המשאבים בארגון, ולא רק פונקציה מסוימת. מערכת זו חולשת על התהליכים העסקיים והתפעוליים כאחד. ניתן לתאר מערכות ERP כשכבה נוספת הבנויה על מערכות ה-MRPII.

 

[[קטגוריה:ניהול]]

[[קטגוריה:מערכות מידע]]